סיר להכנת ריבה/רכז (סירופ)
"וצפית אותו נחשת"
א"ר יהודה בר שלום:
אמר משה לפני הקב"ה, רבון
העולמים,
אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו
נחושת,
ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח, אין האש מעברת
אותו צפוי ושורפת את העץ.
אמר לו הקב"ה למשה,
משה, המדות האלו הן אצלכם,
שמא אצלי, הסתכל במלאכים שהן אש לוהט, וכמה
אוצרות שלג וברד יש לי...
וכן הוא אומר (תהלים ק"ד)
"המקרה במים עליותיו",
ואין המים מכבים את האש ולא האש שורפת המים (מדרש תנחומא לתרומה).
*
(שעשועי פשיטא = פירוש ולימוד ללא מקורות ) אוואנטי ...
*
"אמר משה לפני הקב"ה, רבון העולמים,
אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת"
משה נצטווה לבנות מזבח עשוי עצי שיטים ולצפותו בנחושת.
1. למה נחושת ? מה המיוחד בנחושת ?
2. שיטה , מהו עץ השיטה ? ולמה דווקא ?
נתחיל בנחושת
במטבח של סבתי הטבריינית, דינה, היו סירי נחושת, סירים? קדירות ! קדירות קסם.
אלו היו מפוייחים כהוגן משום שהיא נהגה לבשל על פתיליות ולא טרחה להבהיק אותם אלא בחלקם הפנימי.
הקדירות הללו היו ענקיות כי לסבתי היו עשרה ילדים והסירים הללו נועדו לבישול ממתקים למשך שנה שלמה.
ומה היו ממתקים אלו? צנועים שבצנועים, ריבות פירות או "סירופ" ורדים, אלו ואלו היו מתנובת בוסתן הבית.
כמויות עצומות שבושלו בעונת הקטיף/אסיף כדי להדביק ולנצל את שפע פרי הגן
שלא ירקב חלילה ולא יאבד אפילו פרי או פרח ורד אחד הראוי למאכל.
אך למה בושלו אלו בסירי הנחושת ?
משום תכונת הנחושת לקלוט חום נמוך ולפזרו אחיד על כל שטח פניו לאורך זמן. באופן זה נשמרת ה בשומת
"בשומת" - ארומה בלעז, "ריח הפרי" שבושל או רוכז וממנו הכינה סבתי את תבשיליה
שלא היה כטעמם. הריח כרוך בטעם.
את תבשילי הבשר המתוקים כמו הזְבִּיבִּייֵא, קובה מבושל בריבת עוללות ענבים.
או מַאחְשִי וְדוּלְמָא שהם ממולאים שחומים המתובלים ברכז רימונים
או סתם למרוח על לחם ביתי משומן בשפע זיבדה או "חלב ציפורים" או שמנת שהיא "קרום" חלב
ולגדוש מעל ריבת תאנים/אפרסקים/תותים/אגסים/שזיפים/שסק/ פיטנגו מפרי הגן.
ומן הורדים האדומים כקטיפה חכלילית אותם קוטפים בשעת הנץ ולא שעה יותר מאוחר
אז ריחם מרחיב נפש ולב, שוטפים את עלי הכותרת במים צוננים וממלאים עד
כיסוי העלים, מיים ש-לנו (כלומר, מיים ש"ישנו" לאורך לילה שלם) מבעירים אש קטנה אך נחושה
וכשהמיים חמימים מוסיפים סוכר נבאט או דבשה ומניחים להם להתמוסס
ולצבע האדום כיין להיכנע למיים, מסננים ושומרים בבקבוקי יין, רצוי אפלוליים כדי לשמר את הצבע הנאה.
זיקוק שמן ורדים בכלי נחושת
אם כך , מזבח הנחושת הזה נועד לשאת ריח ובשומת . [השערה: הוא אינו מזבח "מנגל" של קרבנות בשר ]
אולי הוא מזבח מיוחד ... אולי מדובר ב- מזבח הקטורת.
נראה אם מתיישב עם ההמשך.
שיטים
"עצי שיטים עומדים" כך שרנו בתנועה שוב ושוב עד ניג'וס אבל מדובר בשבר פסוק
המדריך כיצד לבנות את "סוכת" המשכן במדבר.
עוד שיטה... ושיר קנוני מימי מקהלת בית הספר :
אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה, וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן; אָשִׂים בָּעֲרָבָה, בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר--יַחְדָּו.
ביאליק בפואמה המטלטלת המתארת את נוראותם של פרעות קישינייב בהם נטבחו עשרות יהודים
מה שטילטל את כל העולם היהודי אותה עת, בעקבות כך הנץ ענף "הציונות הטריטוריאלית"
שחיפש בדחיפות אלטרנטיבה גיאוגרפית ליהודים עד שתוקם בעבורם מדינה יהודית בארץ ישראל.
ה"שיטה" כאן נושאת מובן כפול , מחד עץ השיטה, ה- אקַצִיה, היפה בפריחתו המרהיבה ומאידך
במשמעות של- שיטה סדורה כלומר: דרך, מתודה, סיסטמה של פורעניות כלפי יהודים.
ביאליק, בגיא ההריגה, "הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט."
עצי שיטים עומדים
המזבח עשוי עץ שיטה, עץ שרדני , זמין ובעל ערך תזונתי איכותי, ניזונים ממנו בעלי חיים, וגם שופע פריחה ויפה.
עץ הוא מבודד, במיוחד אם נעטף במתכת כדוגמת הנחושת שיש לה יכולת פיזור אחידה ומגוננת.
העץ בוער אם הוא מקבל מכת חום ממוקדת אבל כך, עם הציפוי הנ"ל יהפוך למבער מבוטן שומר חום.
מה שמתאים לנידוף בשמים ואינו יעיל לשריפת בשר או צלייתו, אולי לבישולו ...
לכן אני מניחה כי יעשה ב"טאבון" הזה שימוש של חימום נוזלים או "בעירת" והתכת שרפים :
מור ולבונה ושמנים אתריים כמו שמן ה"אפרסמון"... ועוד המון אחרים
או קליפות עצים דקיקות כמו העוד קמארי ...
אלו אוהבים אש איטית נמוכה ואורך זמן
שמאפשרת לריח לצאת בנחת מן החומר, לא לכלותו חיש מהר.
אבל משה, הכיר כנראה רק את מזבח ה"מנגל" שהאש שלו שורפת את מה שמניחים עליו
ולכן שואל/ חושש כלא מבין:
"ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח, אין האש מעברת אותו צפוי ושורפת את העץ."
ממה חושש משה?
חושש שמא העץ "עץ השיטה" יעלה באש, שהאש תעבור את מעטה הנחושת ,
תשרוף את העצים וכל המזבח כולל העולה יבערו באש
וחס ושלום תאכל גם את מי שעומד עליו... [ע"ע בני אהרון, נדב ואביהוא]
הסיוט של משה הוא אש [ הסנה הבוער, אותו סיפור של גחלים בינקותו ...וודאי יש עוד]
אבל לא. מדובר בעץ שאיכותו דחוסה לא ניצת בקלות (השיטה היא עץ- שיח מדברי מתהווה בתנאי חום ויובש)
ועוד כאן הוא עוטה מעיל נחושת ומדופן כעובר.
האש לא תאכל את העצים.
יתר על כן, העץ ישמש חייץ מבודד, כמין טרמוס שכזה.
אלוהים הוא סטארטאפיסט , אין ספק!
אז עד כאן (אולי) למדנו את עניין המזבח המיוחד הזה. האמנם למדנו ?
אמר לו הקב"ה למשה,
משה, המדות האלו הן אצלכם,
מידה= תכונה ("מידות טובות")
איזה זילזול כלפי היומרה האנושית להבין :-) באנו ללמוד פה פיזיקה, זה היה שיעור טבע!!
אני מורה לפיזיקה, התפרנסתי מללמד "מדע" שנים ארוכות.
חשבתי שזאת הדרך להבין את רעיון המזבח המיוחד הזה.
אבל ... יש כאן מורה אחר, מורה אלוהי והוא, ההגיון שלו ... אלוהי !
והוא מסביר למשה באופן אחר לגמרי איך עובד המזבח הנ"ל .
כמו ש"עובדים" המלאכים ... ב"מזבח של מעלה" .
שמא אצלי, הסתכל במלאכים שהן אש לוהט, וכמה אוצרות שלג וברד יש לי...
וכן הוא אומר
הם, המלאכים, עשויים אש לוהטת והם עובדים בסביבה בה יש אוצרות/מזבחות עשויים קרח
ולא "מתפוגגים" האוצרות כתוצאה מהמפגש המלאכי הלוהט [ מגע"אש ?] עם האוצרות הצוננים- קפואים
(ומהם אוצרות אלו ...?? הקרבנות!?)
איך קורה הדבר שכך ?
הרי אין מדובר בעולם אנושי שפועל לפי הסדר האנושי. זהו עולם המלאכים, השמיים.
מראה ושיקוף לחומרי הארצי.
שם תבנית הסדר הגנרי, האלוהי ... אז מה היא ה"שיטה" האלוהית ?
"המקרה במים עליותיו"
תפילת הנערות:
"תפילה לעני כי יעטוף"- הסתר פנים
(עצוב, אש צורבת!)
ומה המשמעות של הנאמר?
- - מה פירושו של הביטוי הסתום הזה: "המקרה במים עליותיו"?
האם "הולדת וונוס" ?? זו שנולדה מקרי/קצף גלי הים?
ובכן, יש הסבר:
אין המים מכבים את האש ולא האש שורפת המים
יש מקום לשתי רשויות שאופיין מנוגד. האלוהות היא הכל ובכל, זאת המשמעות בעיני.
בסדר האלוהי, ברצות אלוהים, מה שנתפס בעינינו האנושיות כניגודים מכלים/הורסים זה את זה
בעולם המלאכי, השמיימי, הם יכולים לשהות יחד ובו בזמן, "אחדות הניגודים" זו מהות אלוהית.
סוד שכזה ...מה שבעינינו יכול להוות פוטנציה לכליון , "ונהפוך הוא", עשוי להיות פלא-חיים.
*
*
תוספת בעקבות הערה
פרשנות נוספת למפגש שאופיו "אחדות הניגודים" כבמדרש זה: האש והמיים
הוא: ה-איון
כלומר, שני האלמנטים נוכחים אבל כ"אנטי חומר" (היעלמות של הממשי)
רק כאנרגיה, כוח, שדה מגנטי, חשמל (חש-מל) .
למטיבי לכת:
"וגדול מנראה הלא־נראה
ומופלא מיש סוד האין,
פקדני נא, אלי, ואראה
מה ישכון מאחורי גבול עין"
(יוכבד בת מרים, ‘מרחוק’)
המוטו בפתחו של המאמר הנהדר של רחל אליאור:
:
פשוט להיות פשוט
"פרקטל"= מימד ביניים (מימד "שבור" כלומר, מספר לא שלם)
יש המכנים את ה"פרקטל" כ"טביעת אצבע האלוהים"
:
תְּנוּ לִי לְהִתְגּוֹרֵר בְּתוֹךְ
זִיז פְרַקְטַל זָעִיר וּמְשֻׁבְּלָל
פְרַקְטַל סָבוּך-פָשׁוּט קָטָן בְּתוֹךְ
הַכָאוֹס
רחל חלפי, "בתוך פְרַקְטַל קטן של טוֹב", נוסעת סמויה, עמ' 85
:
💙💚💛
תודה על שיעור מפתיע , שבת שלום לכולם וחג פורים שמח.
👸👷💂👶
שפע בריאות ובשורות טובות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
"חן המקום הוא על יושביו" ולכן ...תודה רבה על התגובה.