• 29 במרץ 2021

"הרז'אלה של טריפולי נגנבה ועכשיו היא מתקלחת באיטליה"

כך בשרה אחת הכותרות שעוררו שימת לב סביב היעלמות "פסל האיילה" הכרוך בזיכרונות בני העיר,

יהודים מוסלמים ונוצרים שכולם הכירו את "האיילה והיופי" אותה מזרקה מוצנעת על טיילת "הלונגו מארה"

שהווה את סמלה של העיר טירפולי, לוב.

חברתי, סילביה בובליל מרומא ואנוכי יצאנו ללמוד "מי ומה ועד כמה" הייתה הרז'אלה

בזיכרון בני הקהילה ובכלל ומדוע ולמה נעלמה ומי אחראי לכך ?

למעלה: פסל האיילה נוקה והוברק על מנת להשיבו לוט במיסוך צפוף של מזרקות מים

למטה: פסל האיילה על הטיילת של טריפולי, ה"לונגו מארה" בשעה רומנטית.

💙💚💛💝💜

הכתבה פורסמה בגליון חג הפסח של ה"עאדא" [ניסן-סיון, תשפ"א]

כאן (קליק)

**~*~**

"היופי והג' זאלה" של טריפולי

סילביה בובליל (רומא) וניצה נסרין טוכמן

בלילה שבין ה- 2 ל-3 נובמבר 2014 דיווח ה"קוריירה דלה סרה", העיתון האיטלקי הידוע, כי פסל ה"ג,זאלה והיפה" מטריפולי נעלם. מישהו עקר אותו ממקומו וזה לאחר שמספר שבועות קודם לכן קיצונים אסלמיים ירו ב"יופי"- דמות הנערה, רקטת RPG שפערה חלל בבטן שלה.

האיילה והיופי פעורת הבטן- לאחר שנורתה כדי להשחיתה

חובבי האומנות ונוספים בעיר טריפולי נרעשו, הופצה שמועה שהסעירה את רשתות התקשורת בלוב שמסרה כי: "הג'יהדיסטים הרסו את "הג,זאלה" ! טריפולי הפכה מרגע זה ל"אפגניסטן של עידן הטאליבאן". "

בקריאה נעשה שימוש בשני מטבעות לשון המהווים סמלים עבור אזרחי טריפולי, לוב. האחד הוא "הג,זאלה" מאחרוני סמליה של "טריפולי האיטלקית", שריד קולוניאלי הנושא משמעות של יופי, מתינות דתית ומודרניות והמטבע השני, המנוגד, הוא "אפגניסטן של הטאליבן". דימוי מאיומיו האחרונים של קד'אפי כשהוא נלחם על חייו והישרדותו של שלטון הדיקטטורה המושחת שלו באותו נאום ידוע בו איים כי ירדוף את מחוללי המהפיכה, "זאנגה-זאנגה בית-בית" רגע לפני שעשו בו לינץ' ברוטאלי. קד'אפי רצה לומר כי הוא, לוב, מהווה חומה שמגינה על לוב מפני האסלם הקיצוני כמו דעא"ש והטליבן האפגני ושבהיעדרו מן המפה הפוליטית האיזורית הם ישתלטו על לוב. עם זאת כשאמר את הדברים כבר נדרסו נתיבי הברחה של המוני אומללים ומבקשי חיים דרך לוב בדרכם לאירופה כאשר אותם נתיבים אפשרו תנועה וחדירת כוחות רשע האיסלמיסטיים ללוב שהעירו את מלחמת השבטים הפנימית.

ביקורת: איסלמיסט כאלטרנטיבה ל"יופי"

אחד מכיסויי המערומים

ובכן, שני אלו הכרוכים זה בזה בזעקתם הנואשת של תושבי טריפולי המפוחדים עד אימה מפני האיסלם הקיצוני אף ששנים לוב היא ארץ מוסלמית- דתית שרדפה אחרי ניצני חילוניות, עם זאת כנראה בכל זאת שררה שם גם מידה של מתינות לפחות בעיני עצמם.

בכל אופן, בעשור האחרון כוחות מיליציות מבעירים בארץ אש וכל דאלים גבר, כולם מאיימים לגנוב ללובים את לוב. רבים כבר נמלטו מן המרחב החוצה למקומות שקטים יותר בעולם, לעבוד ולשרוד, לחיות אבל בעת הזאת ישנם גם כאלו השבים אל בתיהם. וישנם גם את אלו שנשארו לשמור על ביתם כל הזמן. ביחד הם מנסים לשקם את ההריסות ופה ושם ליצור שגרה נורמלית לחייהם, לבנות גשרים של שיח ידידות ושלום.

לכן, נראה שהשחתתו ועקירתו של פסל "האיילה" או בשמו המקורי " היופי והג,זאלה" שיבשו את הכוונות ומביכים את הטריפוליטאים, חולשתם נחשפת כלפי העולם.

הפסל שהיה ממוקם בטיילת, בלב מזרקה צנועה, בכיכר קטנה מוקפת עדי דקל, פסיעות אחדות מן הים הווה צומת ממשית ותרבותית ב"לונגו מארה" , פני העיר הפונים אל הים.

הפסל העשוי ברונזה מציג עלמה עירומה, ביד אחת אוחזת בכד וידה האחרת נוגעת, כמעט מלטפת, את צוואר האיילה, הג,זאלה- רז'אל.

למעשה הפסל מציג תיאור רגע של חסד מתוך סיפור אכזרי מהמיתולוגיה היוונית- רומית. רגע של אהבה בין שני ציידים עזים, אלת-הצייד היווניה, ארטמיס או דיאנה בשמה הרומי, ואקטיון, גדול ציידי יוון.

על פי המיתולוגיה אקטיון יצא לצוד עם כלביו והגיע במקרה אל מעיין בו נהגה אלת הצייד, דיאנה, לרחוץ. כיוון שהייתה זאת שעת הרחצה, הכד ביד אחת. כיוון שראה את האלה במערומיה והיא הבחינה במבטו, בכל זאת מדובר בציידת שחושיה ערים, היא הייתה כל כך נבוכה ובכעסה התיזה עליו, עם הכד, ממימיי הרחצה. כך הוא הפך לאיילה וזהו רגע החסד המתואר בפסל, ה"יופי", אותה אלת צייד מתפעלת מן השינוי, המטמורפוזה בה הצייד הפך גם הוא ליופי, "האיילה"- הג,זאלה.

ברגע לאחר מכן, המיתולוגיה מתארת איך כלבי הצייד של אקטיון הצייד מזהים את האיילה- למעשה אדונם, כטרף ... ואין לסיפור הזה סוף טוב.

אבל רגע החסד של האהבה והשלום בין אנשי הדמים הונצח לעד בפסל שעורר אהבה בעיני כולם.

בשיחה עם ידידי "אור שלום" החיים כיום בטריפולי אני מבינה כי הטיילת כבר שונתה והיא הפכה לרחבה שהורחקה מחוף הים בכמאה מטר, כיכר של האיילה שעמדה באמצע צומת של דרך נעשתה כנראה מיותרת.

ה"לונגו מארה" שינה שם ל"אל- פתאח", דרך הכניסה לעיר. כביש בעל שישה נתיבי נסיעה, שלושה לכל כוון, המסתיים בטירה העות'מנית הסמוכה לנמל וכיכר השואדה – "הכיכר הירוקה". איזור שבימיה האיטלקיים והיפים של העיר היה מוקד חיי הלילה והבילויים של טריפולי . סמוך לקזינו, למועדוני הריקודים הסלוניים במלון אל-וודאן והגראנד-הוטל, תיאטרון "המיראמר", בית האופרה ובתי הקפה, טריפולי הקוסמופוליטית שמסוף שנות השישית הלכה ושקעה אל האסלם ואל דיקטטורת משטר קד'אפי שסגר עליה.

כנראה שהיה זה רק עניין של זמן שכך נגזר גם על גורלה של הג,זאלה, להיעלם מעולם שהקיום בו תלוי על חוט השערה, יופי הוא חסד ששמור כנראה למציאות של שלום ושפע.

בזיכרונם של בני העיר: מוסלמים , נוצרים ויהודים, אף שבאסלם כמו ביהדות קיים איסור דתי ל"פסל ומסיכה" שמורה לג,זאלה פינה של חיבה יתרה. לצורך הכתבה נאספו מספר נקודות המלמדות על משמעות הפסל המהווה סמל לעיר:

- הפסל מייצג את נשות העיר טריפולי שהן יפות, מודרניות ובטוחות בעצמן.

- העלמה בפסל נקראת גם: "כלת הים"- עָרוּס אל בְּחָר.

- יש המכנים את המזרקה: "מזרקת בתולת הים" או "האיילה והיפה"

- שמו של המבצע לשחרור של העיר טריפולי באוגוסט 2011 להפלת משטר קד'אפי נקרא:

"מבצע שחרור בת הים"

- יוצר הפסל הוא Angiolo Vannetti בשנת 1932, תקופת איטליה- הפשיסטית בלוב.

- בעיני האיטלקים הנערה ייצגה את איטליה ותפקידה החשוב בהפרחת המדבר

באמצעות מערכת המים שנבנתה על ידה, האיילה ייצגה את טריפוליטניה וקירניאיקה:

שני חבלי הארץ שהתאחדו ב-1934 תחת השם מתקופת האימפריה הרומית: "לוב".

- בעשור האחרון המזרקה הייתה מטרה לביקורת מצד אינטגרליסטים, מוסלמים דתיים קיצוניים,

שניסו להסתיר את מערומי הנערה על ידי כיסויה בסמרטוטי בד, פעם הולבשה בחזייה אדומה

מה ששעשע רבים ואיש לא העז לגעת כדי להסיר. לאחר מכן ניסו לטשטש את קווי מתאר הגוף

על ידי הגדלת מספר זרנוקי המים שהותזו על הפסל.

לבסוף, בלילה של נובמבר 2014, יד נעלמה עקרה את הפסל ממושבו בהוראת "מוכתר העיר" של האיסלמיסטים, מהדי אל הרטי, שמסר כי הג,זאלה נשלחה "לתיקון בשל "נזקי העימותים" שהרסו את הפסל...

אבל כבר שש שנים חלפו מאז שנעלמו עקבות "היופי והאיילה" ולפני כמה זמן נעקרו גם עצי הדקל היפים שהקיפו והצלו על המזרקה . "הקערה", אגן המים בתוכו היה הפסל, שופץ והועבר לאיזו פינה צדדית ועכשיו מהווה מקור לבדיחות מצד בני העיר האומרים כי בהיעדר "היופי והרז'אלה": "נראית כמו אמבטיה מרוצפת חרסינה זולה" או כמו צלחת באזין ענקית - "הסעודה האחרונה שאלוהים נתן לבני העיר"...

אגן הפסל ובו "הסעודה האחרונה" שראש העיר ו"טבחיה" עתידים להגיש לתושבים

קערת מגה 'באזין'- מאכל עממי לובי שבתמונה שופע ועשיר.[פוטושופ]

המזרקה תמיד הייתה מוקד משיכה למטיילים וכאמור בסביבתה נמצאו מקומות הבילוי הכי פופולאריים בשנות ה-50 וה-60. בימי שבת וראשון הטיילת הייתה הומה אדם; משפחות, זוגות וקבוצות חברים שאהבו לנוח ולשבת סביבה. לצורך הכתבה סילביה בובליל אספה מספר זיכרונות מבני הקהילה החיים ברומא:

ציון גואטה, שעזב את טריפולי בגיל 25, מספר בנוסטלגיה על ימי סוף השבוע בהם נהגונוצרים ויהודים לנהור לכיוון הטיילת והמזרקה, כולם לבושים במיטב מחלצותיהם על פי צווי האופנה האיטלקית. הוא וחבריו היו נהנים לחזר בדיסקרטיות אחרי בחורות יפות ונוהגים לנסוע בווספה הלוך חזור לאורך הטיילת במטרה לצוד את מבטן. כדי להגביר את הרושם נהגו לעשות ״חראקות״ ומדי פעם השיטה גם עבדה...

בגב המזרקה היה מתחם של גינות מטופחות בו נהגו הורים להביא את ילדיהם לשחק, בין חבורות צעירים וזוגות מאוהבים. בקרבת המזרקה היה מועדון החברים האקסקלוסיבי ״צ׳ירקולו איטליה״ ואפשר היה להנות ממראה עשירי העיר האלגנטיים חולפים על פני המזרקה כשפניהם מועדות למועדון היוקרתי. מראה המזרקה בחושך היה מכשף ביופיו, אבל בערב אנשים העדיפו לטייל ולבלות במרכז העיר.

מרינה נחום, לעומת זאת, שעזבה את טריפולי בגיל 14 עם משפחתה, נזכרת במבט שובב וחולמני על ההרפתקאות והפלירטים שחוו היא ואחיותיה המעט בוגרות ממנה באזור המזרקה והגינה, תוך תרגילי התחמקות מהשגחתם הצמודה והמחמירה של הוריהן.

בתחרות סיפורים קצרים Arabian Stories בשנת 2015 מבין 160 משתתפים מארצות ערב זכה עלי לטיפה, סופר ממוצא לובי מוסלמי, במקום הראשון. בסיפורו תאר מחוויותיו הרומנטיות של נער מטריפולי שנפגש עם אהובתו בפארק הסמוך לפסל ושנקרא בשמו "היופי והג,זאלה" ׁ(הקלק) . לצורך הכתבה תורגמה פסקה בעבור קוראי הכתבה, הארוטיקה קצת הוצנעה, אבל גם במקור הסיפור עדין ויפה:

"בשנות נעוריי נהגנו להסתובב בפארק הג,זאלה עם גיטרה ולשיר שירים שאת משמעותם לא הבנו אלא לאחר שנים. [...] בפארק הסמוך לפסל היופי והג,זאלה שנקרא על שמו ויצא לו מוניטין מפוקפק משך אליו "נערות עובדות", נרקומנים, סוטים ומשוטטים, מה שנקרא בשפה נקייה "עולם תחתון" של החברה. כולם חיפשו קצת אהבה שהחברה סביבם סרבה לקבל. גם אני פגשתי שם את חברתי הראשונה באותו פארק [...] זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי, בפארק שרנו יחד והקול שלה היה נהדר, היא נחשבה מופקרת אבל לי זה לא היה משנה. נהגתי לומר לה: "הגוף שלך הוא היופי והנשמה שלך היא הג,זאלה" כשאני חושב על כך היום אני צוחק, כמה נדוש היה משפט הפיתוי שלי. אבל היא צחקה ולחייה הסמיקו כאפרסק כמעט בשל ואני הייתי כמעט מעולף, מסונוור מנצנוץ עיני הלוז שלה, מיופיה שלמולו הייתי עלה נידף בשלכת."