הוא החלון הצפוני מעל כיור המטבח. קצת מוצל ולפעמים רוח מערב תועה מהים אל ההר נכנסת אלינו דרכו במשב לח.
אפשר ממנו לראות את השדות והלאה את הפרדסים המוריקים, האחרונים בשפלה הפנימית.
משם אני חולשת על צומת כבישים ראשי. ביתי הוא אי. אי תנועה. אי בתנועה.
אי בתנועה פקוקה בשעות ערב שלקראת שקיעה.
שבת בבוקר עכשיו, רגע לפני שבני המשפחה מתעוררים ושכניי ממהרים לתפילה אני שופתת, לא שופטת, קומקום מלא לקפה ומזמזמת את מנגינת השיר היפה של גרוסמן ופוליקר.
יש רגע קצר בין אדר לניסן
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם-
איך שיופי יכול לרפּא!
נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות-
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת -
קצר פה כל כך האביב.
קצר וחטוף ושובר את הלב
...
...
בוהה אל תוך הנוף וזה כך ממש.
רק היה והנה דעך.
רק היה והנה דעך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
"חן המקום הוא על יושביו" ולכן ...תודה רבה על התגובה.