" השירה בנושא האהבה מאפילה, לפחות בכמותה, על כל נושא אחר, ועל כולם יחד כאחד. האם ידעת כי למושג "אהבה" יש לפחות שבעה שמות וכינויים אשר כל אחד שונה מחברו בעצמת הרגש? חוב, עזאז, מאדי, גלה, עאשק, גראם, צאחב, האווה (נסי לתרגם ...)
מה שמאפיין את שירת האהבה שהיא שירה רוגשת וסוערת, שירה שבה הרגש גובר על ה"שכל" תוססת וקצבית. הכאב והתשוקה , הפרידה והערגה משמשים מניע לכתיבה וגם כמוטיב מרכזי בה. אמנם גם בעמים ולשונות אחרים מתייחסים לאהבה כמוטיב מרכזי בחיים, הגלגל שמניע את העולם מסביב- כאן פשוט חבל על טיפת חיים בלי זה, שירה מוקצנת ומוחצנת על פי כל קנה מידה."
ציטוט מתוך דבריו בכור ג'יעאן מי שהקדיש שנים ארוכות מחייו לאיסוף ותרגום שירת החולין של יהודי לוב וגם תוניסיה.
*
בשנת 2010 , בשנות מחקרי הראשונות, הייתה לי הזכות להשתתף במפגשי משוררים בביתה של פנינה פטיאן-כלפון, אבירת "מסדר הקוואלירי" ואחיה ציון כלפון משורר, אלוף במשקל כבד של וחרוזים ושפת שיר בסגנון תור הזהב של ספרד. אפילו הצטרפה אלינו בביקורה בארץ הזמרת והפייטנית הנדירה מרים מגנאג'י שחיה ברומא ועוד חוקרים אוטודידקטיים שבאים אל אוצרות הידע מאהבה ותשוקה, אוספים ומפיצים במסירות אינסופית את נכסי הרוח של העדה. כולם כותבים מיומנים שפתחו לי דלת לעולם מופלא של שורשיי שלא ידעתים עד אז. אמותיי ואבותיי הרוחניים.
במפגשים נהגנו להתכנס סביב שולחן האוכל, איך לא, בדירתה של פנינה- קו ראשון לים בנתניה, פנינה הייתה מכינה לכל החבורה ארוחה שהגיל בה לא היה פונקציה וגם לא מין האנשים, אישה או גבר, למרות שכולם היו דתיים ברמה זו או אחרת. אני דימיתי את המפגשים הללו לתכנון המהפיכה- רזיסטאנס בשפה הערבו-איטלקית לובית רק בלי עשן סיגריות ג'יטאן ....
ואכן זה מה שהיה. ממפגשים אלו נולד כתב העת "לבלוב" וכל אלו היו מייסדיו (!), אותי מינו לסקור את בתי הכנסת של הקהילה, לכתוב את סיפור הקמתם. אני. הכי פחות דתיה אבל הכי צעירה בגיל, לא ברוח, אבל מי העז להתנגד מול כל הארטילריה הכבדה.... הצלם אלי צרור ז"ל , נשמה יקרה ועדינת לב ואני התרוצצנו בכל הארץ כדי לצלם ולראיין את האנשים שהקימו וניהלו בתי כנסת אלו. לא פעם הכנסתי ראש "פתאים" אל לוע אריות ומלחמות יהודים שרק בדיעבד הבנתי אותם.
בדרך אירחו אותנו למטעמים שמעולם לא הכרתי קודם (באזין אצל משפחת גלאם בשדה עוזיה, נפתחו אלינו אוצרות ממש כמו הזרייר דארנה... מי התקרב אל המיתוס הזה שיכולתי לגעת בגוויל ולחטוף מכוות אש בקצות אצבעותי... וכך גם הכרתי את לילו וקיו- אליהו מכלוף גיבור המחתרת היהודית בטריפולי וגם את נחום גלבוע- נחצ'ה כורם מלכיש ו"ענבי טלי" ועוד ועוד .
אחרי כל מפגש תנובת היצירה של הגדולים הללו הייתה נובעת ושופעת, מן הנביעה הזאת לדעתי נולד גם האלבום הנהדר של מרים מגנאג'י, מי ששרה על הבמה בבר אילן קדיש בעברית ובערבית היא פונה אל אמה המנוחה "יא ממתי יא מחבובה" , אימי האהובה, מול קהל מעורב.
הנה כאן בקליף : מתוך דיאלוגים ים תיכוניים Miriam Meghnagi: Dialoghi Mediterranei
אחד השירים המענגים והמערסלים באלבום הוא על ספינת העלייה מלוב "גלילה" , שהביאה לארץ ישראל את משפחת אימי ומשפחות רבות בין 1949-1951 ... מרים שרה בקול הפעמון שלה: "יא מחלאה באבור גלילה כיף היא שטא עלא ב'חאר..." כמה מתוקה/חמודה האניה גלילה ואיך שהיא שטה בזריזות על הים ... כאילו מדובר בתינוקת שאך החלה לצעוד את צעדיה הראשונים.
את כל ממואר "מהפיכת הפייטנים" אכרוך כאן עם שורשי המהפיכה בפיוטי החולין ומקומן של נשים בתוכה שהתחילה בלוב, לצד מאמרי שהופיע בגליון "העאדא" של חגי תשרי , אוטוטו שמחת תורה בימי קורונה, גליון מס' 179 , תשפ"א 2020- "אור שלום" ופורסם גם באתר : אקדמיה כאן.
ההיסטוריה היא מעיין מים חיים, רוחשת וכל הזמן בזרימה ...בניגוד לדיעה המיושנת שמדובר בידע שקפא בזמן. העבר וסיפוריו יכולים להיות מלאי טעם ואהבה רבא והנה גם מפולפלים וממכרים כמו כל ההוויה של קהילה זאת.
בהמשך יובאו גם שירי אהבה ותאווה ע"פ מסורת יהודי לוב, מבטיחה !! בפוסט נפרד.
המידע כבר הוכנס לסיר ומחכה שתובער תחתיו אששש - סטאנה שוואייה יא נאס, ת'ישא בת'ישא ....חכו רגע אנשים, מעט מעט ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
"חן המקום הוא על יושביו" ולכן ...תודה רבה על התגובה.