‏הצגת רשומות עם תוויות אהבה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אהבה. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 12 בפברואר 2021

גִּילּוּי וְכִיסּוּי: תַּשְׁבֵּץ וְתַּחְתּוֹנֵי דְּקוּדְשָׁא של הכהונה הגדולה (שעשועי פשיטא)

 לימוד (פשיטא, ללא מקורות) מתוך: שמות כח 


"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ"

וְנָֽתַתָּ֞ אֶל־חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת־הָֽאוּרִים֙ וְאֶת־הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל־לֵ֣ב אַֽהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה

 וְנָשָׂ֣א אַֽ֠הֲרֹן אֶת־מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל עַל־לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תָּמִֽיד׃ 

* *

וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָֽאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃ 



וְהָיָ֥ה פִֽי־רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִֽהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַֽעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה־לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃ 

וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַֽעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב׃ 

פַּֽעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב׃ לה וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת׃ וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃


וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל־פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל־הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל־מ֥וּל פְּנֵֽי־הַמִּצְנֶ֖פֶת יִֽהְיֶֽה׃ 

 צולם ב"שלהי קייטא"  בחוף הצוק - ת"א
 

וְהָיָה֮ עַל־מֵ֣צַח אַֽהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־ עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֨ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד 

 "טיקה" : עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים?


לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּֽעֲשֶׂ֖ה מַֽעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם׃ 

האמן: טספאי- טגניה : במחווה ל"רוקמת האתיופית" 



:

יָצָא‭ ‬מִמָּקוֹם‭ ‬שֶיָּצָא
וְרָעַד‭ ‬בְּמָקוֹם‭ ‬שֶעָמַד
פָּשַט‭ ‬בִּגְדֵי‭ ‬זָהָב
לָבַשׁ‭ ‬בִּגְדֵי‭ ‬עַצְמוֹ

וְכָל‭ ‬הָעָם‭ ‬וְהַכֹּהֲנִים
הָיוּ‭ ‬מְלַוִּים‭ ‬אוֹתוֹ‭ ‬לְבֵיתוֹ
וְיוֹם‭ ‬טוֹב‭ ‬לְאוֹהֲבָיו
כִּי‭ ‬נִסְלַח‭ ‬לְכָל‭ ‬עֲדַת‭ ‬יִשְׂרָאֵל
אַשְרֵי‭ ‬הָעָם‭ ‬שֶכָּכָה‭ ‬לּוֹ
אַשְרֵי‭ ‬הָעָם‭ ‬שֶה' ‬ אֱלֹקָיו‭...‬

כְּאֹהֶל‭ ‬הַנִּמְתָּח‭ ‬בְּדָרֵי‭ ‬מַעְלָה‭ ‬מַרְאֵה‭ ‬כֹהֵן
כִּבְרָקִים‭ ‬הַיּוֹצְאִים‭ ‬מִזִּיו‭ ‬הַחַיּוֹת‭ ‬מַרְאֵה‭ ‬כֹהֵן
כִּדְמוּת‭ ‬הַקֶּשֶת‭ ‬בְּתוֹךְ‭ ‬הֶעָנָן‭ ‬מַרְאֵה‭ ‬כֹהֵן
כְּחֶסֶד‭ ‬הַנִּתָּן‭ ‬עַל‭ ‬פְּנֵי‭ ‬חָתָן‭ ‬מַרְאֵה‭ ‬כֹהֵן


מי שאינם יכולים לשמש "כהנים" 

וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃ 

וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת־אַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת־בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָֽשַׁחְתָּ֨ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת־יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִֽהֲנ֥וּ לִֽי׃ 

* *

וַֽעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם יִֽהְיֽוּ׃ 

וְהָיוּ֩ עַל־אַֽהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם ׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ


"מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד־יְרֵכַ֖יִם"

פיקאסו וכלבו האחוז  

:

 אז... למה לכהן גדול כל היח"צ הזה ?

כי החיצוני הזה בא להפגין/ להחצין את הפנימי

"גִּילּוּי וְכִיסּוּי" או למען הדיוק : גִּילּוּי הַכָּסוּי

לשם מה להחצין את פנימיותו של אהרון הטוב מצוות ההנהגה: אחיו משה ומרים הנביאה/הנביעה?

כי הוא הפרשן, המתווך, ה"כלי שני", ה"סאנשו פאנשו" של המנהיג הכי גדול של עם ישראל, משה

נטל על עצמו את התפקיד שבצל, "השתיים" - טייס המשנה, הנווט ... וגו'

הוא כנראה כל כך טוב בתפקידו הנאמן והענו עד שהאל בחר בו גם להיות "מספר 2" שלו- ה"כהן גדול".

הכהן הוא ה"צינור" דרכו עובר האור, הקול, הכל 

המחבר בין הקול האלוהי אל האוזן האנושית, הוא "ה-כלי". כאמור, הפרשן האלוהי. 

ועם הארץ הזה שהוא בא אליו לשם מה צריך את כל ה... חגיגה הזאת? 

העם הזה מאמין למה שהוא רואה , "עדות ראיה" נוטעת את העד בחוויה.

העם הזה גם אוהב דברים יפים, מאמין ביופי - לראיה, עגל הזהב ...מה זה אלוהים שלא רואים. 

[יהודים טוענים שאין לתת לילדים להיכנס לכנסייה (קתולית) שמא יהפכו באחת ל "תינוק שנשבה"]

ההמון הוא עדר הניתן להטייה באמצעות "כאריזמה"- משה או "יופי והדר" ... 

כנראה שמעצמו אהרון לא ניחן בכל הנ"ל וכן נזקק לכל ה"טווסות" הנ"ל.  

"כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב"

ו... מה עם התחתונים? למה דווקא כעובדים "על המזבח"- "בתפקיד"

1. כי מעמד השררה לפעמים מבלבל את היוצרות (יצר) ובין תאווה לאהבה.

2. כי "בגד כפת" בנגיעתו בגוף מנכיח את הגוף , (זה המקום סגור, איפוק, שליטה עצמית, גבול).

3. כי כנראה כסטנדרט לא השתמשו בבגד הלוחץ והמציק הזה ... (לבוש חברתי?מוסרי?)

:

ואולי  היהודים שבדרך ...אבותינו העבדים, השתחררו להם קצת במדבר וגם הכהן בתוכם, אחרי הכל גם בן אדם

וקצת האבק והיובש והחופש הוציאו מתוכם ה-חיים והליבידו ///ואת ה- הו אלוהים!!! /// וגם את ה- JAH  

...מינמידברן ואהבה חופשית...

Jah is One, וואלה כולו מן אללה


שבת שלום ובשורות טובות

ותודה על עוד שיעור מענג ובל נשכח כי "משנכנס אדר מרבין בשמחות"

 💙💚💛💜💗


"בואו נבין קצת מעבר לשטויות שהקשת מתקיימת מאלפי צורות שונות" ...שוטי הנבואה

"קופסת צבעים" ו- "אורים תומים" !

יום שישי, 8 בינואר 2021

קשה...קשה ...

 

:"עשרה דברים קשים נבראו בעולם

הר קשה ברזל מחתכו 

ברזל קשה אור מפעפעו

 אור קשה מים מכבין אותו 

מים קשים עבים סובלים אותן 

עבים קשים רוח מפזרתן

 רוח קשה גוף סובלו".

 

 


מנת חלקי הונחה לפני כפיסת "המוציא"  של קידוש ליל שבת.

חתיכה בצועה, שש עשיריות, קצת יותר מחצי – רגע לפני סיום מרתון.




זיכרון תמונה (זוית הצילום מלמעלה למטה): 

משפחה על שלושת דורותיה יושבת לסעודה מסבים סביב שולחן קטן. בני המשפחה מושיטים ידיהם אל מגש עגול ובו מזונם: ידי קטנים, ידי הורים, ויד דקיקה וקמוטה שהרדיוס המחבר בין המעגל המשפחתי אל מרכז מגש הארוחה, קצר יותר אל מולה.

שיעור מידת החסד.

אאמינה 

קליק


"עשרה דברים קשים נבראו בעולם"

קיבלתי שש עשיריות של דברים קשים – האם אכן "מנת חסד" ? נחיה וננסה לפצח ואמן שגם נצליח.

כרגיל, הלימוד הוא על דרך הפשט, בלי מקורות, באנו להתענג רגע לפני כניסתה של שבת מלכיתא.  

אז נתחיל ...


 "הר קשה ברזל מחתכו"

הר קשה, כמה כבר קשה יכול להיות הר: סלעים ועפר, בא הבולדוזר וההר, עבר. והיה העקוב (לשון עקב, בליטה) למישור.  נראה קל , כנראה שזו הדרגה הנמוכה של הקושי.  


"ברזל קשה אור מפעפעו"

הופה ... "מפעפע" מילה נהדרת מזכירה נשכחות. מעבדה לכימיה, כמה אהבתי שיעורים אלו. המון צעצועים להשתעשע בהם. הפקתי גביש אספירין באמצעות פיעפוע. יש כלי מיוחד עשוי ככברה.

אז מהו פעפוע: חדירה של חומר אחד אל תוך חומר שני, עיתים מהווה  חיץ עביר בדרך אל ...

החיץ משמש: סנן, פילטר, ממברנה, סבכה.

השימוש שאותו אני מכירה מהמעבדה:

נכנס מצד אחד – עבר מבעד לחיץ – ויוצא מצידו השני, מזוכך יותר. 

כמו הרבה דברים מזככים בעולמנו: לימוד, יסורים, אהבה וכו' 

כלומר, הברזל הקשה שאך חצב בסלעי ההר הפך בעבור האור לרשת תחרה. 

ומהו אותו אור שיכול להפוך יריעת ברזל לתחרה? למשל קרן לייזר ממוקדת חזקה, למשל קרן אש ממבער של רתך. אור.

עלינו בעוד מדרגה. פנינו אל השלישית במעלה.

עד כאן משמעות המילה "קשה" נושאת משמעות של עזות, מיקוד קיצוני, קשיחות – פיזיות.

"אור קשה מים מכבין אותו"

 אבל האמנם "אור קשה" יזמן מים קשים ממנו? ממתי המים קשים ? אולי מפל צונח בכבדות "אבנים שחקו מיים"

אבל מילת המפתח כאן לדעתי היא "מכבין".

כלומר ההתגברות בדרך הדעיכה. כדי שיכבה אור עליו לדעוך. מים מכבים אש.

 ערפל, רסס של מים,  משבש, מטשטש, מרסן בוהק האור. אור עז מעומם באמצעות מיסוך, רסס חלקיקי. וילון. סבכה. 


 "ומנגד הערפל תלוי כהינומה" - לאה גולדברג / נפרדנו כך


הארות מכבות:

[ אולי יש דוגמאות נוספות ל"דיכוי אור עז"  ...אנושיות יותר]  

[יש המדמים את האור למעין חומר חלקיקי בעל יכולת להניע ...אפקט פוטו אלקטרי]




בעל(ה) זבוב




"מים קשים עבים סובלים אותן"

קושי מקיש על קושי, קדימה ואחור. דווקא צורת הערפל של המים נישאת איתנו הלאה. ענן. עבים העבים נושאי המים.

"נשיאים ורוח וגשם אין"- העבים הסובלים ...סַבָּל

"סובלים" לשון, סַבָּלים Uאולי גם ממש סוֹבְלִים, מילים כרוכות. מעמיסים על גבם ויאללה לכו צאו לשוט בארץ ובשמיים...


פעם קראו לסבלי הנמל: "סווארים", רובם היו בני העיר סלוניקי, ענן היסטורי עצום סבל ומלא במים ועיר נמל, אם בישראל.


"עבים קשים רוח מפזרתן"

איזה רוח איזה רוח ... היא עושה לי מצב רוח שתיפח רוחו ... דווקא מאוהבי הרוח אנוכי.

אבל יש רוח שמתעוררת ממשק כנפי פרפר מעל טוקיו ועלולה לצמוח לטורנדו כועס מעל מפרץ מקסיקו. 

מדרגות הקושי הולכות  ומתנודדות ברוח , והקושי הופך להיות נזיל - - 


I feel the earth move under my feet


"רוח קשה גוף סובלו"  

.... כאן, אני !  

הפיזיות שלי זה תפקידה, לקרקע את הרוח כשכל כולה מתעופפת לה ומחפשת איזה טרמפ, עב קטנה, כמה טיפות של גשם, וחאלאס כבר עם כל הקושי הזה ... קצת רוך וקצת נעימות, להוריד קצת מינונים לרמת "מתון"ולו לזמן מה נעים וטוב. לנשום.

אבל...

 מי שטורח בערב שבת יאכל (חריימי) בשבת ?!

או כמו שאבי הטוב נהג לחזק כשהצלחתי וגם כשלא 


יגעת ומצאת - תאמיני 

you have a spiritual wings, wings of  knights eagles"

... Don't denie them, they would denie you, 

".......ask/rich for them,


ומה אומרים....   שנציץ קצת לארבעת הקשיים הבאים? (כאמור, יש עשרה.)

לא. אני לא. לא מתאים לי עכשיו באמצע הישורת להפוך לנציב מלח.

אעצור פה. תודה למי שקרא והגיע לכאן איתי.

:

שבת שלום, ותודה על עוד שיעור מהנה ומענג.



קאסדיל או קסטנייאס או קאסטאנה או מארון, ערמונים

 לחרוץ+לחלוט ולשלוק במים+ לקלות בלהט 

לשלוף בזהירות מתוך האש

 ו... לזלול

עוד

ועוד עוד :-) 





יום שישי, 20 בנובמבר 2020

30.10.2020 ערב שבת






אררט – ירושלים

1.

לסבתא שלי, דינה, כמו לכל סבתא, היו שני מטבחים. אררט וירושלים. הראשון, תקרתו נמוכה ומפויחת והוא נטול חלונות ורק דלת ברזל הנפתחת אל בוסתן הבית ואל הספסל הנשען אל הקיר ברחבה האחורית. ספסל עליו ישבו היא וסבא בשמש בוקר כשהוא מקריא באזניה מספר האגדה של ביאליק. סבתא לא ידעה קרוא וכתוב אבל הייתה רעיה קשובה ובאררט שלה היא שלטה ביד רמה. כלים הענקיים בהם רקחה ריבות בעבור עשרת בניה, כלי נחושת אדומה וקדירות ברזל מפוייחות מרוב חמין ואושפלאו של שבתות. כלי כלי וגומחתו הכרויה בקיר. אררט זה נראה יותר כמו נפחיה מאשר מטבח ומעולם לא ראיתי את סבתא מבשלת בו אבל תדיר עמד בו כבד ריח של תבלינים ונפט. אני יודעת כי במט-בח הזה, כמו שהיא כינתה אותו בהפרידה את ההברות, היא בשלה פעם את הבישולים שלה ´משם´.

בין שני המטבחים הפריד משקוף שמקורתו העליונה השתלשלה מחרוזת חרוזים כחולים המושחלים בשרוך אדום  ופקעת עפצים מעוצה שסבתא קוראת לה ע´פסַה תלויה גם היא, מלאה מזיקין לכודין של בין השמשות ערב שבת, אלו שנולדו בשעה הכי יפה ומקודשת של השבוע. 

גם מטבחה השני, ירושלים, לא דמה למטבח רגיל. תקרתו המסוידת הייתה גבוהה מאוד וממנה ירדו חלונות שמבעדם נראו שמיים מעוננים ואפרוריים תדיר. חציו העליון של הקיר היה לבן וחצי תחתון אפור שגווניו השתנו בכל שנה. גם הארונות בהם אוחסנו כלי האוכל בהם "אין שניים אותו צבע", החליפו בכל שנה לקראת פסח את גונם ומדפיהם כוסו בנייר שעווה פרחוני.  גם בזה עמד ריח נפט, אבל בירושלים ריחו של הנפט הועם בריחם החם של התבשילים, מרק חמוסטה וזבּיבּייָה ומאלפוף ויבראק אלף גווני טעם' יופי וחן. סירי ענק שביעבעו בשביעות רצון מעל פתילייה שהונחה על השייש, נר התמיד של הבית.

בשנותיה האחרונות בביתה ובכלל, לפני שסבתא מכרה את הבית לקראת מעברה אל בית הורים "חמדת אבות", כבר לא עמדו הריחות במטבחים, הם עזבו עוד לפני עקרת הבית. באררט כבר לא בושל דבר ובירושלים עוד בבקרים של שבת וחג, אפשר היה להתעורר מריחו של חלב ציפורים מתובל בהל וקינמון שטעמו נישא  בכל שכונת הבוכרים.  הטעם בא לו מידייה היפות של סבתא, ארוכות האצבעות שעורן רפוי עליהן והוא דק מן הדק, עורקים והצפרניים הגזוזות, בלי תכשיטים, קב ונקי. 

כשהייתי מקיצה אצלה בשבתות תמיד מיהרתי בהתרגשות לפגוש אותה רוכנת על השולחן הזעיר שבקושי הכיל אותה ואותי משני עבריו, כדי להתבונן בה במלאכת הקודש בה קילפה במיוחד בשבילי אגסים פגומים, רכים וצוננים שטעמם כטעם המן.

 כל כולה התכנסה בכוונה בהסירה את קליפתם, עוקציהם ואותם חלקים שאינם ראויים למאכל, מושיטה אלי אגס מפוסל פרי יצירתה. 

ואין בי רצון לסרב למתנות אהבתה החומלת, המתבלת ברוב כוונה את פרי עץ הדעת שהיא מגישה אלי בחן כל כך מתוק.


אותו זיכרון של בוקר שבת  ופשטותה הזקופה של סבתי, העברית הנאה והמתנגנת מעט הם הם מראה האהבה,

דמותה האנושית של "שבת המלכה", בואי שבת.  


 





 

יום שישי, 30 באוקטובר 2020

לפעמים תרגום הוא געגוע

 

💙💚💛💛💚💙

לבתי, חֶמְדַּת לִבִּי

ולמי שראה והושיט כף יד חומלת אל כף יד נרעדת

"ארבע.ה דורות אימהות ובנות" צילם: ירון חכמון 


שיר אהבה  Lemhibba  

(להאזנה,קליק  על הכתום)


Lemḥibba חִבַּת בַּת


חֶמְדַּת לִבִּי בּוֹאִי רַפְּאִי נָפְשִׁי

אָתּ הַשֹּׁרֶשׁ הַנִּמְשָׁךְ מִבִּתֵּךְ אֵל אִמִּי 

גַּם כְּשֶׁאַתְּ פֹּה אִתִּי, מִתְגַּעֲגַעַת אַנִּי אֵלַיִךְ בִּתִּי

וְאִם תַּרְחִיקִי יִמְתַּח עַד אֵי אָן חוּט כְּמִיהָתִי.

 

לִבִּי הַתּוֹעֶה לְבַיִת הִרְחִיק עַד חוֹלוֹת הֲסָהֳרָהּ אֶרֶץ צִיָּה

הַצָּמָא לְשֶׁמֶשׁ, אֵל הַזֹּהַר הֵחָרֵב, מְקוֹר הֻלַּדְתִּי הַנֶּעְלָם    

גִּשְׁמֵי הֲשֶׁפַע שֶׁלְּךָ נְדִיבֵי הַזִּכָּרוֹן לִמְּדוּנִי סְלִיחָה,  

הֵם נֶחָמַת הַיּוֹם-יוֹם שֶׁל חוֹל מִדְבָּר חַיַּי הַנָּעוּל לִרְוָחָה.

 

נוֹדֶה עַל הַבְּרָכָה, זֶה עֲבָרֵינוּ וְזוֹ מִדַּת הָאַהֲבָה,

אִמּוֹתֵינוּ הִכּוּ שָׁרָשִׁים בָּאֲדָמָה צְחִיחָה

הוֹרִישׁוּנוּ  יֵדַע חוֹל נּוֹדֵד עַל פְּנֵי אָרֶץ נִּשְׁכָּחָה 

הַגֶּשֶׁם הַטּוֹב וְחָכְמַת הַתְּנוּבָה, הַנִּיחוֹחַ וְהַפְּרִיחָה

אָבַל מִלְחָמָה הִיא לֶחֶם חֻקֵּינוּ, עַזִּיזָה יַקִּירָה,  

נְנֻחַם בְּמָחָר, חֶמְדַּת לִבִּי, אַתְּ הוּא זֶרַע הַתִּקְוָה.

 

מַאֲרִיכָה אֵלַיִךְ יָדַיִם אֲרֻכּוֹת אֲרֻכּוֹת - -

מִתְעַלֶּמֶת מִתַּעְתּוּעַ, מִפָּח יָקוּשׁ וְצֵל מִדְבַּר 

שַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת תַּצְמִיחַ פַּרְדֵּס ןָגָן  

גָּשַׁר רְחַב לֵב מַעַל עִוְרוֹן וְחֶשְׁכַת הַמַּבָּט

מְחוֹל צְמִיחָה פּוֹרֶה לְנֶבֶט שֶׁיִּפְרַח 

פֵּרוֹת יָפִים עוֹלִים גַּם מִדִּמְעָה, טִפָּה אַחַר טִפָּה 

יֹפִי וְזֹהַר הֵם חֶסֶד אֱלוֹהַּ, אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר

בּוֹאִי, בִּתִּי, אַל תַּעַזְבִי לִי אֶת הַיָּד –



כארפת' ("בירבורים"):

*תצלום: כפות הידיים ארבעה דורות של אמהות ובנות משפחת חכמון שאמש התכנסו סוף סוף לאחר סגר "גל שני" של הקורונה, קיץ 2020. אמן שיבורכו הידיים וגם כל שאר הגוף בבריאות טובה ונחת. תודה לצלם ירון חכמון מ"הדור החדש" – קבוצת הפעילים דור שלישי של "אור שלום" .

*תצלום: תודה לפדי בנעטייה יו"ר "אור שלום" שמכין בשמחה לכל פוסט תצלום עם סימן מים באהבה שאינה תלויה אלא לשמח את הנהנים ולהפיץ את הידע שנאסף עם השנים בארכיון לכל דכפין.

*שיר ותרגום: "שנסון קאביל", שיר בדיאלקט amazigh (ברברי) המבוצע בידי שרה מולינה זרמון שפשטות שירתה משחררת את מימד ה"ניגון" מהשיר. מחבר ומבצע במקור: ברהים טייב והנה הקישור גם  כאן 

בהאזנה חוזרת שוב ושוב בלופ ... הנחתי לצלילים המתוקים-עדינים לקדוח חריר-נחיר בליבי כדי לנשום קצת מעבר לסגרי הזמן. לפתע-פתאום מצאתי שמשמעויות הקול הקטן נפרסות לקראתי כמו עלי כותרת של ניצן. 

 ... "העקשנות משתלמת והטרדנים מצליחים" ח. לוין - מוטו חיי. 😘 יאללה, פצחי ת'אגוז ...

לפיכך בחרתי לנסות ולתרגם את השיר למרות שלא הבנתי בדיוק מתמטי את הכל, בכל זאת שפה היא עולם ומלואו של תרבות, רוח וזמן. אז נקטתי כאן בשיטת ה"תרגום לבבי", ממש כמו אמאבא המבינים את ילדם התינוק, כמו חברי אמת, בני משפחה או בני זוג שדי להם בהרף מבט כדי להבין ים מילים נאלמות.  

"שפת-אל" די לה ברצון כדי להתעורר. 

     

*

מזל טוב לך בִּינצִ'י שלי 


 



יום רביעי, 14 באוקטובר 2020

חולצת הגבר היפה / עווד אלשערי


תרגמה מערבית לובית : שרה בן אברהם 

 "זאת תמונת סיניור נסים עטון השם ינצור וישמור / טריפולי יגן עליה אלוקים" 


אמרה, כשהיא בודקת את חום המגהץ:

- החולצה הזו תעשה אותך יפה יותר.

אמר:

- זוהי הודאתך ביופיי, אם כן?

- אני לא צוחקת, אתה נראה הרבה יותר צעיר בתקופה האחרונה.

התחילה להעביר את המגהץ על החולצה בשקידה כשעיניה בודקות את פניו.

אמר:

- זה מפריע לך שאני נראה צעיר מגילי?

- לא, אבל אתה בכלל לא צעיר בין כה וכה, שכחת שבנותיך כבר הגיעו לפרקן? לולא עמדת על כך שהן תשלמנה את לימודיהן, היית כבר סבא.

-כן, את מתכוונת סבא צעיר מאין כמוהו.

- מה זה משנה? סב הכי צעיר, סב הכי זקן, מה שחשוב הוא שזה שלב שאינך מתלהב להגיע אליו.

- לאיזה שלב, יקירתי,  אינני רוצה להגיע, את יודעת כמה זמן עבר מאז נישאנו?

עשרים שנה בדיוק. והאמת היא שאנחנו עכשיו בעיצומו של השלב.

הניחה למגהץ ויצאה בעקבותיו כשעזב את החדר, ואמרה בנימת לגלוג:

אנחנו, חחחה, בעצם אני, אני לבדי, רק אני נכנסתי לשלב זה טרם זמני או בעצם עברתי את כל השלבים.

אתה זוכר כשנישאנו? הייתי בת שש-עשרה. ועכשיו, עכשיו אני נראית כגברת בת ששים, ואילו אתה, אתה צעיר ממש. תאר לך שבניך אומרים שחבריהם תארו אותך מבוגר בהרבה מגילך האמיתי.

חברה של בתנו הגדולה, ציירה לך תמונה מדמיונה, שהיית בה קרח ועיניך בולטות מאחורי זגוגיות משקפיים עבות, חחחה.

-         ומה מצחיק אותך, את מאמינה לזה?

-         לא, בכלל לא, אבל היא נחמדה.

- התמונה?

- לא, הנערה.

- למה? האם משום שהיא הגשימה את חלומך,  ולו גם על ניר?

- ומי אומר שאני חולמת לראות אותך בצורה כזו.

- צחוקך!

להיפך, להיפך יקירי, כי אני מאושרת היום.

-   ומה סיבת אושרך הייתי רוצה לדעת?

-    האם אינך מרגיש שכבר לא שוחחנו כך כבר זמן רב?

-   יתכן.

-   אני מבקשת ממך. דבר אלי, על כל דבר, דבר אלי כי אני זקוקה לשיחה אתך היום עוד יותר. דבר אלי, דבר אלי.

-   אחר-כך, אחר-כך, אני כבר מאחר, ואת לא מסיימת את גיהוץ החולצה.

-   החולצה, החולצה, יההה, שכחתי, נראה לי שהיא נשרפה, אתה לא מרגיש את הריח?

כן, היא נשרפה, החולצה נשרפה, החולצה שעושה אותך יפה יותר.

-   הביט בפניה מבואס, הבהילה אותו מבוכתה. הושיט ידו וליטף שערה. אימצה אל חזהו ברכות, הטביע נשיקה על מצחה ואז יצא אל הרחוב והוא נראה מאושר  ובעצם גם יותר יפה.

מי ומה בסיפור 

 עאווצ' אלשאערי מגדולי הסופרים של לוב כיום,  מספר ומשורר, חבר באגודת העיתונאים, באגודות של אנשי תרבות וסופרים בארצו. מרצה באוניברסטאות בלוב בענייני ספרות, מכין תסכיתים לשידור. יצירותיו תורגמו לשבדית וצרפתית, ועכשיו גם לעברית.

 שרה בן אברהם ("צליל"), ילידת הארץ, בעברה מורה למוסיקה ולערבית, חיפאית במקורה ומשם באה הערבית. נפשי נקשרה בנפשה לאחר שקראתי את דבריה להם אני שותפה בכל ליבי: "מאמינה שאחינו בני ישראל היו מיטיבים לעשות למען עצמם ולמען האזור אם היו טורחים ללמוד את השפה והתרבות הערבית, על מעלותיה וכשליה. שנאמר – רצונך להכיר את אויבך, דבר אתו בשפתו, ואם נצליח להפוך אויב לאוהב, אדרבא."

נסים עטון , בתמונה. את התצלום קיבלתי מפדהצור בנעטייה יו"ר "אור שלום" , כנראה מדובר בדמות שהשתייכה להנהגה הציונית בלוב בשנות ה 20-30 . איש רב חסדים האהוד על בני הקהילה. (הקלקה על התמונה תאפשר קריאה)



במסגרת לימודיי בנושא יהדות לוב השתדלתי גם ללמוד את הווית הארץ המוסלמית ובתוך כך התוודעתי להרבה מאוד הפתעות שעד אז לא הכרתי כמו הסיפור העדין שכאן המתאר מציאות שלמה של יחסים זוגיים ביתיים ואשר נשלח מטוברוק, לוב, בשנת 2007 זמן שליטתו של קד'אפי בלוב.

השולח הציג עצמו כסופר לובי צעיר (26) בשם עַווַצ´ awad)). ושלח את הטקסט מתוך ידיעה שאני ישראלית, יחד עם הסיפור הנ"ל  נשלח סיפור נוסף כתוב בערבית, עם בקשה לתרגם גם אותו לעברית. הסיפור השני נראה הרבה יותר מעניין, אבל במעבר בתנאי אותם שנים הוא הגיע במייל כאשר השורות והמילים התבלבלו מה שלא אפשר תרגום, לכן המתרגמת שלחה אלי רק את הסיפור הזה. וזמן קצר לאחר מכן הקשר ניתק עם הסופר ועוד קצת זמן גם עם המתרגמת.

*

עם פתיחת רשת האינטרנט בלוב ופעילותן של חברות בינלאומיות בעיקר של חברות הנפט, נוצרה תקשורת ראשונית בין אנשים מלוב לאנשים בישראל. רשת החשמל ואינטרנט בלוב מאוד חלשה אבל מאז ומתמיד הייתה פתוחה ובחינם, לאנשים לא היו מחשבים בבתיהם אבל צעירים רבים, בעיקר סטודנטים או מוריהם, בילו שעות על שעות מול המסכים  במה שהיה מקובל באותו זמן בעולם כולו "בית קפה אינטרנט".

בארץ דתית מאוד הנשלטת בידי דיקטטור כמו לוב בימי קד'אפי אופציות הבילוי היו  אסורות כמעט לגמרי. המקסימום היה דוכן גלידה או ישיבה מול הים, בילוי משפחתי על החוף  או "סיבוב" בכיכר העיר, "כיכר השואדה", שמלבד אורות לא היה היה בה כלום. אין מסיבות ואין ביטויי רומנטיקה או חיזור פומביים, ועל מסעדות וישיבה בבתי קפה אין מה לדבר.

המסעדות שהיו בה וכך בערך גם היום דומות למה שמכירים מהארץ כ"מסעדות פועלים" ואף פחות מכך ...רק גברים אוכלים משהו חטוף והולכים ובתי הקפה/תה הם מחוזות גבריים. אסור אלכוהול, אסור משחקי קוביה ... נרגילה בסדר....

למעמיקים: מוזמנים לקרוא בסיפור נוסף מתורגם על ידי "הנהר" בבלוג זה המתאר את הווית בית קפה בלוב של אז. 

אז מה הפלא שהאינטרנט הפך להיות מציאות חלופית ממגנטת. גברברים רבים היו להוטים ליצור קשרים עם "העולם החיצון", בדרך כלל עם נשים מערביות ומשוחררות ...היו גם מעט בלוגים של בנות עירוניות בדרך כלל "סמויות" (חדיג'ה). 

רק היום 2020 לאחר ה"אביב הערבי" ולמרות מצב המלחמה בה לוב שרוייה מסתמנים בקיעים של שינוי, אנשים לקחו הבייתה מחשבים, סמרטפונים [רוב הלובים שמשוחחים עם ישראל חיים במערב, ברחו מן המלחמה שהרסה כמעט כל חלקה טובה]. המאפשרים מפלט כלשהו מן המציאות העגמומית .

הצורך בתקשורת הגלובלית. כנראה לא רק רע, הוא הטריף והקריס את שלטון הראיסים במדינות ערב וחשף את המבנה החברתי המפורד של החברות הללו.  אמשיך ואעסוק בכך בפוסטים נוספים, גם על קשרים מרגשים עם בני משפחה של יהודיות שהתאסלמו שם בלוב ויצרו איתי קשר דרך הפייסבוק, לא רק איתי אלא גם עם פעילים נוספים מ"מרכז אור שלום " איתו אני עובדת ופעילה בעשור האחרון. בימים האחרונים קשרים בין לוב- איטליה- ישראל הפכו ישירים  באמצעות הווטסאפ... פלטפורמה נפלאה וחופשית לשיח, נטול גבולות.  קשר כמעט נורמלי בין  אנשים שהשורשים שלהם נטועים באותו מרחב.


המעוניינים להגיב על הכתבה מוזמים לשלוח מייל אלי , ניצה נסרין טוכמן . 2nisnas@gmail.com 

תגובות נבחרות יפורסמו בבלוג , כמובן באישור השולח. 


יום שלישי, 13 באוקטובר 2020

שיר המגורשים: " Naci en Alamo נולדתי באל-אמו(ר)"

  

 Naci en Alamo בתרגום פשוט הוא "נולדתי באלמו"  

איפה זה אלמו? אלמו היה שמו של חבל ארץ, שדה קרב, בו נלחמו מקסיקו ומדינת טקסס, דרום ארצות הברית. 

זה יכול להסביר למה ערים רבות בקליפורניה ובכלל נושאות שם ספרדי (סן פרנסיסקו, סן דיאגו, לוס אנג'לס וכו ) 

אבל בשיר המצורף יש הטוענים כי אין קשר לאמריקה וכיבושיה וכי מקור הרומנסה הוא בגירוש היהודים מספרד, בסוף המאה 15. הרומנסה מדברת כנראה בניב קסטילאני של הספרדית מולדת הלדינו, שפתם של היהודים, אותה נשאו עמם למחוזות הגירוש. ליהודים באשר הם תמיד הייתה שפה משל עצמם. 

באיזור הבלקן הלדינו, ספאניולית,הכי צמודה למקור העתיק. 

בצפון אפריקה, זאת ה-חיכיתיה, שהמיוחד לה הוא השימוש בעומק החייך והחיכיון ...  אבל ברצועה הצפון אפריקאית דיברו יהודים גם בשפה הערבית- יהודית שהיא שונה בין ארץ לארץ ואפילו בין עיר לעיר או בין עיר לפריפריה שלה. 

לפעמים גם מקומיים לא-יהודים השתמשו בשפות היהודיות, אני מניחה שזה נבע כצורך מתוך אורח החיים ששיתף מסחר או סתם שיחה בין שכנים. בבלקן גם שבטי הצוענים דוברים כנראה שפה שזיקתה ספרדית. שני שבטים ידועים וגדולים הם 'רומא' ו'סינטי' שכל הזמן נעים על פני היבשת האירופית. לאחרונה חברתי סילביה בובליל דדוש מרומא סיפרה על פריסה בגינות ובין הבניינים של המוני צוענים. 

תוכן הרומנסה התאים להלך הרוח הנוודי של הצוענים, מה גם שיש הרבה יותר מקו דמיון גורלי אחד בין יהודים לצוענים, והם אימצו את השיר שהתגלגל גם אל שבטי ה'חיטאנוס' מאנדלוסיה בדרום ספרד.

אולי כוון נדידת הפיוט היה הפוך ואולי אלו השערות חסרות שחר ... אבל אלו ואלו אוהבים מאוד את רומנסה השורטת שמתלבשת נפלא עם הקולות החרוכים של הצוענים, כמו בקליפ המצורף מטה שמבוצע בידי אלפונסו סיד ומיד לאחריו יסמין לוי שנותנת לו קונטרה יהודית- צוענית מנפצת זגוגיות -

ביוון, לוחמי העצמאות היוונים (יורגוס דלארס גם מבצע את השיר ויש ביצועים נפלאים כדאי לחטט ביו טיוב) ביוון מלחמות העצמאות הם סיפור היסטורי עקוב מדם ושופע צליליות מרטיטת נשמה, גם הם יודעים מה טוב ואימצו גם הם את הרומנסה ההימנונית והמאוד עצובה.

מה שייך אלינו? גם ליהודים הלובים יש היסטוריה של גירוש ופרעות, האחרון ב1967.  גירוש ברכבת אווירית במבצע בזק של אלפי היהודים בטריפולי ובנגזי ישר לאיטליה. אבל גם לאורך כל שנות שהייתם בלוב לא ידעו היהודים שקט. כל כובש והיו הרבה כאלו ישר ניגש לטפל בחוליה החלשה אבל עתירת הממון יחסית, שדדו, בזזו, טרפו ושאר פורענויות.    

ניסיתי לתרגם מספרדית לעברית משוחררת את לב הדברים החוזרים שוב ושוב כתחינה חסרת תוחלת. 

תודה ליוסי בנג'ו דובר חיכיתיה מבית שאישר את התרגום שלי, "כן, המממ... התרגום נעים ... " :-) 

*

"אנ אלמו" הוא למעשה "אל- אמור", בהגייה ספרדית ורי"ש סופית מרחפת ואילמת,  משמעו "האהוב". 

כמו אצל היהודים  מושא האהבה תמיד בשירות הדת או הלאום והכוונה היא לאב, הפטרון, פאדרה... בלטינית, ה"פטריה" PATRIA שבלטינית משמעה ארץ אבות. 

גם בעברית ניתן למצוא הקשרים אלו וגם את המולדת המתקשרת ללידה, אימהוּת בהתהוות. באנגלית המלכה התנחלה והיא אוחזת חזק באדמת ה-  MOTHERLAND אמא אדמה. 

ואולי כמו שנוטים לפרש את שיר השירים האירוטי מדובר בפרשנויות מסיחות דעת מן האישי,  מרחיקים קצת מהלב את הגעגוע לאהוב/ה הנמצא/ת אי שם, צרת רבים הרי חצי נחמה, הנה זאת כנסת ישראל העורגת לדודה... 

בלב בוכה שר אני

נע אנה ואנה ונודדת רוחי 

גרשו אותי ממכורת אבי 

מלהניח ראשי על אבניה

לאוספן אחת לאחת באצבעות של אש

ליבי תש וקולי השר לוחש   

אני יליד מחוז האהבה

האהבה היא מולדתי

אבל עכשיו אין לי מקום

הנוף שם נולדתי נחטף מליבי - 


האנדלוסית של ירושלים והסולן : אלפונסו סיד



נמצא !!!!
וורסיה בערבית-יהודית-מרוקאית וספרדית , מבצעת תמר בלוך היא "ללה תמר"
ישראלית שעושה בית ספר לזמרות הערביות, חפשו את היפהפיה הזאת ביו טיוב

כאן "נולדתי באלאמו" הוורסיה שלה

https://www.facebook.com/lalamusiclala/videos/1015311172230520