פרקי דרבי אליעזר, פרק ל"ד
שישה דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולן נשמע, ואלו הן:
כמו כרוז אילם, כמו פעימת לב חסרה העוקבת בדאגה אחר הבטחה: "להיות או לא להיות ? "
שישה דברים שמרחפת מעליהם סכנה גדולה ובאותה שעה ממש גם אפשרות לחיים וגאולה.
בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי,
אילן "עושה פרי" הוא אילן תועלת המעמיד את הדור הבא של האילנות
לרווחת אדם וחי, לקיומו של עולם, להנאה מיופיו.
האילן הוא הטבע המגלם בתוכו את ה"דעת" האלוהית עלי אדמות.
אוטוטו ט"ו בשבט כשתכרתו/ תזמרו את ענפיו עשו זאת בתבונה וברגש
כדי שיתחדש עליו פריו ויקום ויחיה לאחר תנומת החורף אל, אביב קצר.
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע;
ובשעה שהנחש מפשיט את עורו,
הנחש, יולד עצמו בהשלת עורו, הוא גדל וה"בגד כפת" צר על מידותיו
אבל אז הוא, הנחש, הכי פגיע וגם הכי מסוכן לסביבותיו. הקול המכריז
מבקש לשים לב לבריה הזאת שיוצרת לה חיים של התחדשות.
בל נשכח כי היא שותפתו של אדם מקדמת דנא
היא נענשה בזחילה ואנחנו... מה אנחנו ...? האם לנצח נעמוד על רגלינו?
הקול יוצא מסוף העולם עד סופו ואין הקול נשמע;
ובשעה שהאישה מתגרשת מבעלה,
האישה המתגרשת מבעלה, יוזמת, בוחרת בחיים חדשים, יש לה כנראה סיבה טובה
הם לא מתאימים לשכון יחד קורת גג אחת. היא לא רוצה להיות לו יותר לעזר.
זכותה כאדם ועם זאת בתקופה בה המדרש הוטבע הייתה זאת סכנה קיומית
אישה לבדה הייתה פגיעה, פיזית וכלכלית, היחידות שהיו עצמאיות היו הזונות.
למרות שנצטרכו לשירותיהן מעמדן תמיד היה בזוי. לפיכך, עוצר העולם נשימתו
אולי ימצא לה גואל, כבועז לרות, שיאהב אותה ויקחנה אל ביתו להיות לו לאשת חיק כחוק.
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע;
ובשעה שהאישה עם בעלה בעילה ראשונה,
ליל כלולות, מפגש ראשון בין איש לאשתו ובין אישה לבעלה. אישה מתקדשת ב:
קניין (טבעת או כסף), שטר (כתובה), ביאה... או טקס פומבי (חופה)
שלושה דרכי קידושין בנוכחות עדים, האחד - אינטימי בדל"ת אמות
והביאה היא שתכריע יותר מכל את הריקוד ביניהם כזוג, אם תחיה או תמות, האהבה.
[ להרחבה בנושא ליל כלולות: "נר לי דקיק" ]
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע;
ובשעה שהוולד יוצא ממעי אימו,
"בְּעֶצֶב תֵּלְדִי " כך נתברכנו אנחנו הנשים מאז גורשנו מגן עדן של שוטים.
פרי בטן שפוקעת שעתו ברחמנו בא מלאך הדיבור, סונט לו על פיו ומראה לו הדרך החוצה
אל האור העז וזרועות האם הנתונה במשברה ...כשהפועה והשיפרה חולצות שדה להיניק ...
מה?! באמצע הצער, הדם, היזע והדמע ... אבל הפרפר הלח בין זרועות האושר זועק רעב.
סוף טוב, ברכת הגומל ובא לציון גואל והרוב נשכח גם מהאם עד הפעם הבאה.
אבל
עכשיו שעת הקול שלא נשמע, להתפלל לישועה, מעטים היודעים כי הלידה טרם נסתיימה
"יצתה בת קול ואמרה מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם" (קליק)
עד שלא יוצאת שילייה, ה"בגד כפת" הפנימי של העובר, אין אומרים "מזל טוב"!
מתפללים!!! שבעזרת השם, גם זה יעבור בסימן טוב ובמזל טוב.
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע;
*
ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף,
שתצא לשלום בנחת ובטוב, בחן וחסד ורחמים גדולים.
”מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ“
(קהלת א, פסוק ט).
👀
ו... שעת לימוד בערבו של יום:
"זה כלל גדול בעבודת השם יתברך: שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום,
הן בעסק פרנסה והצטרכותו, צריך שלא יחשוב מיום לחברו.
וכן בעבודתו יתברך – לא ישים לנגד עיניו, כי אם אותו היום ואותה השעה…
"וגם, שלא ידחה את עצמו מיום לחברו,
לאמור: 'מחר אתחיל'… 'מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי'…
כי אין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו,
כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי.
"הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ" (תהילים צה ז) – היום דייקא. והבן".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א רעב).
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
תודה
**
ולסיום סיומת... שירת המקהלה: "הִנֵּה תַּמּוּ יוֹם קְרָב וְעַרְבּוֹ"
:
ומה שמדוד
:
"Christian Schloe"
*
