‏הצגת רשומות עם תוויות פסח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פסח. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 31 במרץ 2022

ה"בסיסה" - טקס המשפחתיות של יהודי לוב טוניסיה וג'רבה






מהי "בסיסה" ?





תמונת תערובת התבלינים מאתר של בית הכנסת "בושאייף"המרכזי ליהודי לוב, במושב זיתן- משם נקנתה הבסיסה שצולמה בהמשך הפוסט.


בסיסה הוא שמה של ההתכנסות המשפחתית בא' ניסן וגם, 
תערובת זרעים קלויים וטחונים. טעמם הגולמי מר ומרקמם כשל חול ים, אבל מתבלים בדבש, שמן זית, אגוזים ופירות יבשים ומקשטים בסוכריות "פאניד בלוז" - אלו שצורתן כשל ביצה ממולאת בשקד המסמלות פריון. מקשטים בעדיי זהב של נשות הבית וב... מפתחות !

אנחנו הלכנו על הזהב וזרמנו איתו צעד אחד נוסף כמו שניתן לראות בהמשך וגם מפתחות לא חסכנו ...




תחילה התכשיטים של אמא.





הוספנו ...

"אתה הפותח, בלא מפתח,
פותח ידיך ללא כל גמול
הרעף עלינו מטובך וניתן גם אנו ממנו לכל."


מאחלים זה לזה: "עאקבל דייאר" או כל ברכה לשפע וטוב.




אמא מתבוננת בתוצאה ומרוצה...


אבל בכל זאת ... "בסיסה" על שום מה ?







ובכן, לשנה העברית יש ארבעה ראשים:

א' תשרי- ראש השנה שבימינו הוא המוכר והנחגג. מהותו קשר העם העברי לארץ ישראל, ראש השנה הזה מתחיל את מניין שנות השמיטה, שנות היובל וכן מועד לנטיעות ואסיף. כלומר הקונספט של ראש השנה הזה הוא חקלאי.

א' שבט - הוא ראש השנה לאילנות, בימינו מציינים זאת בט"ו בשבט. גם ראש השנה הזה חקלאי במהותו.

א' ניסן - החשוב מכולם כיוון שבחודש ניסן חל החג החשוב שסביבו מתהווה הזהות היהודית. חג הפסח. בראש השנה הזה מונים שנות מלוכה וגם מונים את מניין שלשת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות. שלשת הרגלים הם החגיגות שהעם עורך לאלוהיו.

ראש השנה הזה הוא היחיד שמבטא קשר אחר לארץ, קשר של זכרון והוא אינו חקלאי.

א' אלול - שנוי במחלוקת ויש הטוענים שראוי להצמידו לא' תשרי. בראש השנה הזה נהגו לעשר את הבהמות, כלומר גם מהותו חקלאית.


*** למה לא חוגגים את א' ניסן כראש השנה המרכזי במקום את א' תשרי ? ***


בגלל סיכסוכים בין פלגים ביהדות. כרגיל. כוהני הפלג הנבחר היו שתלטניים קצת יותר מכוהני הפלג הפורש והם שיבשו את סדרי הפולחן הדתי כמו שהכתיבו אותו הכוהנים שלפניהם. כתוצאה מכך גם השתבש סדר השנה.
(ע"ע המגילות הגנוזות ממדבר יהודה.)

*** למה רק הלובים והטוניסאים (וחלק מן האליג'ראים) חוגגים את ה"בסיסה" ? ***

כי על פי התלמוד לשם, ל"טריפולי ברבריא" גלו הכוהנים לאחר חורבן בית המקדש השני ואולי זו הסיבה ששם דווקא נשמרה המסורת. כידוע האי ג'רבה בדרום טוניס נקרא גם- "אי הכהנים".

יש סיבות נוספות המפציעות בכל שנה בבסיסה אבל לטעמי זאת הכי הגיונית.

לפיכך, ה"בסיסה" משמעה תחילת הספירה, הבסיס.


*** אז למה מקשטים את ה"בסיסה" במפתחות ותכשיטי זהב ??? ***

במפתחות- כי בפסח שיחול בעוד שבועיים הבית ננעל לשבוע שלם מפני ה"חמץ" ונושאיו.

בתכשיטי זהב- כי ראש חודש הזה ניתן במתנה לנשים על שהסכימו לתת את עדיי הזהב שלהם לשם בניית המשכן ובעבור אי הסכמתן לתת את עדיי הזהב שלהם לבניית עגל הזהב. אז לזכר שיקול דעתן הנבון "עאקל בזייד" הן מסירות את זהבן ועונדות לקערת ה"בסיסה".








בתיאבון - עכשיו זה גם טעים.



הערה: הפרשנות מעלה היא אישית ועל דעתי בעיקר וגם לא הובאו תימוכין "מדעיים". 
אשמח לפתח והתווכח עם מי שטוען אחרת :)

[בינתיים חלף עשור, 2021 , לא נרשם חידוש בתיאוריה והיא אף הורחבה במחקר שבע"ה יפורסם בקרוב.]



תודה
לתלמידתי מריה [שהוותה נקודת משען  עצומה עבורי] כששאלה אותי היום באמצע שיעור מתמטיקה... "מה זה בסיסה?" :)
מה שהניע אותי להתיישב ולהשיב על כך בחריצות [ולהתחיל במחקר ארוך שנים].

"ליל הבסיסה" מתוך: הלו"ז העברי / חלי טביבי ברקת  (קליק) 




לכל ידידיי ובני משפחתי היקרים והאהובים איחולים לחודש טוב ופסח אביבי וכשר לכולם. 

לזכרה של אמא, המופיעה בתמונה, אשר הלכה לעולמה לפני שנתיים, בפברואר 2020.

עאקבאל דייאר 
אינשאללה כל סנה כייר מסנא וזיידין ומוש נקסין 

מועדים לשמחה
ברצון האל כל שנה טובה מקודמתה ושנתרבה ואיש לא יחסר. 


*


שבוע טוב וחודש טוב 
ושתבוא עליינו שנה שמחה של בשורות טובות, ריקודים, מחולות וחתונות, לידות , סיומים מוצלחים והתחלות טובות.


*

"בסיסה" סרטו של עמיחי חסון 
 


 




יום שבת, 21 באוגוסט 2010

שומר פתאים




שומר פתאים

 

"בואי", קורא לי דוידה "רוצה לראות איפה אבא שלי מחביא את  השומר פתאים שלו?"

ובלי להשאיר לי זמן להתנגד או להסכים, מיהר להתגנב אל חדרי הבית הפנימיים ואני בזריזות אחריו.


בחצר הפנימית של הבית בו גרו המשפחות שלנו היתמר עץ דקל תחתיו וסביבו התגודדו נשות המשפחה, כמו בכל יום, דפקו בסירים ופטפטו בקולניות. אף אחת לא עצרה אותנו מלהיכנס פנימה רק ריח הטיגון והתבלינים וקולותיהן המתגלגלים במהירות זחלו אחרינו  פנימה אל תוך חלל הבית האפלולי. 


דוידה התכופף והסיט וילון פרחוני מעל גומחה עמוקה בשיפולי הקיר הצהבהב. דחף פנימה את כף ידו ואמר "הנה, תיראי."

בעומק הקיר המחורר במשרבייה כלפי חוץ, עמדה הצנצנת הכי גדולה בעולם, עגולה כמו הבטן של אמא שלי וחתומה במכסה תכול. בתוכה נח השד של אבא של דוידה ... ה´שומה טעים´. 


מין אצבע ענקית ושחורה כמו אגודלו הנורא של אבוסעדייה המג'נון אימת הילדים בשכונה.


"יא-מא! דוידה, השומר טעים שלכם מפחיד נורא."

"בשביל מה אבא שלך צריך את זה, גם אבא שלך מכשף?"

"מהבולה אחת, זה לא ג´ין, זה השומר פתאים,לא שומר טעים, זה בסך הכל פאקוס, מלפפון!"  


" המלפפון שלכם ממש שחור." הגנבתי מבט אל ירכו של דוד במכנסיי המודרנה של תלמוד תורה, שתקתי ולא אמרתי כלום.

"תראי אותי, יא ניסריה" דוידה זחל פנימה אל בין אצבעות האור, ליפף את גופו בן השבע סביב הצנצנת הענקית. "את רואה, לא קורה לי כלום" אבל כן קרה לו. דוידה  לא הרגיש בכלל אייך הראש שלו גדל כמו אבטיח ורק כשהוא יצא מן הצד השני הוא חזר להיות כמו שהיה. ראש רגיל קרח ובארט בסקו שחור ומרופט משוך עד אזניו.  


שלחתי בחשש את כף ידי לגעת בצינצנת, אבל לא קרה כלום. כוח הצנצנת לא השפיע עלי.

אבל היובש בגרון הלך והציק. כבר יומיים שנאסרה עלינו שתיית מיים מהבאר הביתית, בגלל החלפת משמר המלאכים השומרים על המים אומרי כי בזמן הזה המים מלאים מזיקים. בצנצנת הגדולה הזאת יש המון מים והם נראים נקיים מסביב למזיק שישן שם בפנים. 


ריחם העז של התבשילים המעורב באוויר המאובק של רוח העג'ג'יה מהסהרה מיבש ושורט עד כאב את הגרון ומרגישים כבר את הלב דופק בתוכו.

 

"מה אבא שלך יעשה בשומר טעים שלו?" שאלתי את דוידה 

"אנחנו נאכל אותו היום בערב, כשישוב הביתה מהחנות."

"אנחנו?" שאלתי את דוידה  "מחכים עד הערב?"

דוידה שובב גדול צוחק בקול של תחבולה "מה פתאום"


גם הגרון של דוידה יבש. הוא בקושי בולע את הרוק.

 

 

"כמה טעים השומר פתאים שלכם, דוידה".


עיניו של דוידה בורקות באפלולית של החדר ושרוולי הק'פטן שלו רטובים.

"דוידה, למה אתה בוכה?"


מלאך האביב שעל המים כרע בתוך שלולית,

ומים יורדים עכשיו מעיניו וזולגים מאפו   

מלאך החורף השחור שניעור פתע עזב את אפלולית החדר, נמלט והלך


רך ונמס ומלא במים מתוקים נבלע הפתאים תוך דקה ...צינה נעימה הרגיעה את הגוף.

 

במטבח, הדודות המשיכו לפטפט בקולי קולות, רק שקשוק הצמידים על אמות ידיהן נשמע כדנדון פעמונים המבשר, אביב.

 

*


עכשיו ברצינות: 

המנהג הזה לא רווח בכל המאגרב. אימי המאגרבית לא שמעה עליו בכלל.  רק באיזורים מסוימים שכנראה מקורות המיים שלהם היו פגיעים.
 
ארבע פעמים בשנה בעת חילופי עונות, האמינו בני המקום כי מתחלף משמר המלאכים השומרים על המיים.  
בתקופת חילוף המשמרות המיים פגיעים ומופקרים למזיקים ולכן אסור לשתות אותם באופן ישיר. אז בתקופה זאת נהוג להשרות בתוך כלי המיים ירקות (בעיקר דלועיים) ובמקום לשתות מים באופן ישיר אוכלים את הדלועיים ספוגי המים.
 
לא ידוע לי כמה ימים נמשך החילוף אבל יומיים לפחות כי הלילה הוא זמן של פורעניות אל טבעיות .
 
הירק הפופולארי היה מלפפון שנקרא פאקּוס, שהוא סוג של מלפפון ´אחר´ שמימדיו במקור עשויים להיות אימתניים לפעמים הוא אפילו ספיראלי  אבל לא ראיתי כדוגמתו מימי. אומרים גם שטעמו שונה ממלפפון רגיל ירוק כהה .  
 
 
בחודש ניסן , התהליך שונה, שם משתמשים ב"מים שלנו" לא מלשון שייכות אלא מתוך כך "שמשכיבים אותם לישון"  מלשון, לינה, שינה. את המיים. "מלינים" לאורך הלילה שלמחרת מים אלו ישמשו לאפיית המצות. 

 הפסח במגרב עמוס מנהגים אבל זה חומר לסיפורים אחרים.
 
עכשיו בחודש שבט , ומתרחש שומר פתאים.
 
שבט יא חובט
קורע שלשלאות 
פורע שיערן של זקנות
ומשליך את ההולכים  
אל צידי הדרכים .


(תרגום חופשי משיר החודשים בערבית- יהודית ניב לובי)  
 
לכל חודש יש חמשיר.