"כנשיקה מבעד למטפחת" על תרגום ומקרא ושאר ירקות ( ... שעשועי פשיטא )

 מהו תרגום ?

ידועה אמרתו של ביאליק על שיר מתורגם שהוא "כנשיקה מבעד למטפחת" אם התרגום מוצלח. 

מאידך לא חסך שבטו מתרגומים "נעדרי נשמה" שנעשו במסגרת "מפעל הייצור" של תרבות עברית בהתחדשותה במאה ה- 20.

*

לאה גולדברג 

השוותה תרגום נאמן לאישה נאמנה שהיא לא יפה בעיני מאהבה ולעומת זאת, תרגום נאמן פחות למקור אך יפה ...

 דימוי מבעד למציאות חייה כמתרגמת ומשוררת בחסד עליון ואישה הרואה עצמה כקרובה ל"דין" יותר מאשר ל"חסד".

*

נבוקוב דימה את התרגום להעתקת מציאות מאדמה אחת אל אדמה אחרת, על כוכב אחר ...התרגום, כעולם מקביל.

*

נילי מירסקי, סוּפּר-מתרגמת, מבחינה בין הלך-רוח של "אמן יוצר" ל"אמן מבצע",  המתרגם  כ"אוּמן" [בעל מלאכה].

* 

כשלעצמי, חובבת מדופלמת, מלאכת התרגום הוא נסיון ללכת בתוך עקבות רגליים שהוטבעו בחול.

 

 מעשה התרגום 

עפ"י מילון אבניאון:

" תִּרְגּוּם"- [ניקוד תחילית בחיריק ]

1. ניסוּחַ בלשון אחַת של מה שנֶאמַר או נִכתַב בלָשון אחֶרת, העתקה מלשון ללשון

2. בֵּיאוּר, פֵּירוּש של מֶסר

3. (בהשאלה) העברה של טקסט ממדיום למדיום או מסוגה לסוגה

[אנגלית: translation, rendition]

 

תַּרְגּוּם  [ניקוד תחילית בפתח]

1. [תמ] יצירה ספרוּתית מתוּרגֶמת, כגון: תַרגום אוּנקְלוס לַתורה (מעברית לארמית)

2. [עח] (במחשבים) המרת נתונים מצורת ייצוג אחת לצורת ייצוג אחרת, מבלי לשנות את המשמעות שלהם.

3. [עח] המרת הוראות

*

על פי הויקימילון:

בארמית – תרגם, פירושו ביאר;

באכדית – targumanu, תורגמן, [משמעותו ק־ר־א]

באוגריתית השורש ר־ג־ם הוא דיבר.

 

תרגום כדרך פרשנית 

”אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצִבּור שנַיִם מקרא ואחד תרגום.“     (בבלי, מסכת ברכות – דף ח, עמוד א)

כלומר, 

 יש לקרוא פסוק פעמיים ולאחריו קריאת תרגומו, התרגום עליו הוסכם הוא אונקלוס (ארמית). 

אריכות ימים מובטחת ללומדים בדרך זו , כך על פי האמונה. 

*

"תַּרְגּוּם הַשִּׁבְעִים" – התרגום הקדום ביותר של המקרא שהמסורת זוקפת לשבעים חכמים יוונים.

ההמרה משפה לשפה מאפשרת פרספקטיבה נוספת וגם בהכרח יצירת רווח שוני בין המילים.

כלומר, "הסדק", הארה, ראשיתו של התהליך הפרשני. 

 ג'יבריש, "על-שפה" - לא צריכה תרגום... (סוניה: חיים צינוביץ)

שישו ושמחו ... ואוטוטו שבת ולא בישלנו כלום כמעט מרוב חדווה

:-)

:-(

מה הפשיטא ? 

ואיפה המדרש ?

:

מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.

מַעֲשֵׂה תָּמָר, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם.

מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם;

וְהַשֵּׁנִי, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים,

מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן,

לֹא נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין.

אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה;

וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

אֵין מַפְטִירִין בְּ"הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם" (יחזקאל טז):

:

 נראה כי מדובר בהלכות קריאה בתורה בציבור, עם ובלי תרגום לפסוקי ה"סיפור"

נבדוק כל מקרה לגופו ואולי תוך כדי כך תעלה איזו הבנה כללית 

:

מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.

מה המעשה ? 

וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא

 וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו 

וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר.

תכ'לס ...

ראובן, בנו הבכור של יעקב אבינו שכב עם בלהה פלגשו של אביו,

האב שמע , ישראל= יעקב, ובכל זאת מניין בניו נותר ללא שינוי.

כלומר, אף שהבן, ראובן, הבן הבכור עליו אמר יעקב אביו שהוא "כוחי וראשית אוני"

חילל את יצוע אביו ואולי אף חטא בחטא מקביל ל"גילוי עריות" 

(ייתכן משום שאין מדובר ברעיה אין עבירה ממש אבל כדאי לבדוק?)

ולמרות זאת, התורה מספרת, כי יעקב , שהוא (אבי) ישראל החליט להבליג

ולהמתין עם העונש שיבוא במעמד הצוואה/ירושה. 

ראובן לא יקבל את שמגיע לו בתוקף מעמדו כבכור בשל מעשה זה. 

אז למה לא מתרגמים ורק קוראים?

 אולי כדי להבליט את המעשה בהיעדר התרגום שלו מחד 

ומאידך להצביע על "חוסר שביעות רצון" בו בזמן. 

אולי ... נמשיך? 

מַעֲשֵׂה תָּמָר, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם.

היו שתי תמר- יות

 תמר בת דוד המלך שכמצוות אביה התבקשה לסעוד את אחיה החולה המדומה, אמנון

 שהסתבר בדיעבד כי זמם לאנסה לכשתגיע.

האם אל תמר בת דוד התכוון המדרש?

נראה שלא 

כי

 מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן,

לֹא נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין.

 במדרש תמר לא נזכרת אבל יוזמי העוול כן... 

[האם היה מעשה דוד ואמנון משמעותי נוסף ? מוזמנים לבדוק.]

הייתה עוד תמר, קדומה יותר, שמצאצאיה נולד דוד המלך.

 תמר כלתו של יהודה, בנו של יעקב, ש"גנבה" בתחבולה את לבו של יהודה, 

אבי בעלה- עֵר, ויבמה- אוֹנָן לאחר מות שניהם. 

 תמר הייתה מה שנקרא "רעיה/אישה קטלנית" כלומר, שניים מבעליה מתו לה בטרם העמידו זרע. 

לפיכך על פי החוק המקראי (הילכתי?) אביהם, יהודה, סירב לבנו השלישי לשאתה - להיות יבמה 

מחשש לחייו כבעל לאישה כמותה. 

[ כדאי לגגל וללמוד מעט על שני בעליה המתים של תמר, ער ואונן, שכך או כך נחשבים כמתים 

כי תפקידם ב"סרט" הזה הוא לא להמשיך את הגזע של בית יהודה ממנו יוולד דוד המלך והמשיח]

חשוב גם להבין כי אותם ימים אישה ללא בעל שידאג לצרכיה ופרנסתה, 

כמצויין בכתוּבּת האירוסין,  דינה הפקר אלא אם ימצא לה "גואל" כמו במגילת רות

 או לחילופין ... עצמאות כלכלית אבל נחותה חברתית, כ"זונה". 

[ עד לא מזמן, מאה- מאתיים שנה אחורנית, המצב היה כך ביחס לנשים, נשים גם לא היו יורשות צוואת/רכוש בעליהן או אביהן] 

[אשמח לתיקון בעניין זה, כמדומני שיש קהילות יהודיות בהן תוקנו חוקי ירושה, אלג'יריה ? 

משהו שקשור לגולי ספרד ...? אולי בקהילות נוספות, דרוש בדיקה.]

ו... תמר, כשמה כן היא, בזקיפות קומתה הלכה ועשתה לחייה, ישבה ב"קובה של זונות" .

טו מייק לונג סטורי- שורט... 

בא יהודה, נהנה מחסדיה אבל ביקש לשלם אתנן בהקפה... 

תמר שכבר הייתה בעלת ניסיון עם גברים משפחת יהודה, שמבטיחים ואולי לא מקיימים- 

ביקשה ערבון, נטלה פיקדונות ייחודיים, שיבטיחו את שובו וגם את עתידה כאישה הגונה 

והשבח לאל ...  הצליחה.

ולענייננו ...הפסוקים המתארים מעשה זה

נקראים ואפילו מתורגמים 

התמר: גידולו ומקומו בתרבות (מאמר) - גילי חסקין 

קליק

:

מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם;

וְהַשֵּׁנִי, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.

*

מאיפה צצו שניים הָרִאשׁוֹן ניחא וְהַשֵּׁנִי ...??

עגל הזהב 1 [אזהרה: בוטה]

מה החטא?

"וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ, אֵלָי. וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַה' מָחָר. וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק."

— ספר שמות, פרק ל"ב

עגל הזהב 2 [אזהרה: בוטה!] 

מה שלוּמדנוּ בביה"ס [ זיכרון נושן מלימוד ספר "הכוזרי" ] 

לאחר צאתם ממצרים  בני ישראל מתקשים להבין את מהות האל נעלם פיזית ונטול ההגדרות.

משה משמש מתווך בין חכמתם שעדיין לא הבשילה לאמונה "אחרת". אבל כשמשה יוצא לשליחותו,

 הם מבקשים במצוקתם ביטוי צורני של "אלוהים" להאחז בו, לכוון אליו את תפילותים.

 הם כן מכירים באלוהים שעשה להם את כל הניסים הגלויים והמטלטלים, אי אפשר שלא.

אם כך, במה חטאו ?

החטא היה בבחירת הדימוי אותו נטלו מאלילי הנוכרים. שם הבעיה  כי הערבוב בין 

מה שראוי למה שאינו ראוי, דבר מגונה. חצי אמת גרועה משקר. 

התעתוע והולכת השולל באמצעות חצי אמת היא עניין גדול ביהדות, אנחנו מוזהרים בקשרי נישאין 

עם עמים שדומים לנו, הקו הדק נוטה להתפוגג ... הובלת תמים אל טעות, "מראית העין", 

אלו עניינים קריטיים.  

כל כך קריטיים עד ש 3000 איש , יוזמי המעשה, נענשו בגזר דין מוות. 

מחצית מן העם נהרג משום שהוליך שולל - - - "חטא העגל" היה בהטעיית העם!

עובדה היא שהאל וגם משה לא נואשו או זנחו את הנשארים [התמימים או המתנגדים למעשה] והמשיכו להוליך אותם ממש כמו קודם, אחרת איך הבדילו בין אלו לאלו ומה הלקח הנלמד מכך שמחצית מהעם "נעלמה", והרי  כל העם נכח למול פני העגל.

לאחר החטא:

ניתן להם המן 

הוליך אותם עמוד הענן 

האל דיבר אליהם מתוך הנבואות 

והכל נשאר כשהיה, מלבד הלוחות שמשה בזעמו ניתץ

ויש אומרים ששבריהם נשמרו בארון הברית, הוא "ארון העדות". 

" וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר.  כ וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן, עַד אֲשֶׁר-דָּק; וַיִּזֶר עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, וַיַּשְׁקְ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  [ טקס שתיית  "מיים מאררים " בדומה למשפט האל "אישה סוטה" ...]

  כו וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי.  כז וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ, עַל-יְרֵכוֹ; עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ.  כח וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-לֵוִי, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּפֹּל מִן-הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ. "

* *

איני יודעת מהו חטא העגל השני ? אולי האזכור מפי משה בספר דברים ט' ואולי נבנה עגל נוסף 

בהמשך קיומו של העם ....   

עגל הזהב 3 

אז מתי קוראים ומתי מתרגמים ? ולמה ? 

מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.

מַעֲשֵׂה תָּמָר, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם.

מַעֲשֵׂה עֵגֶל הָרִאשׁוֹן, נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם;

וְהַשֵּׁנִי, נִקְרָא וְלֹא מִתַּרְגֵּם.

בִּרְכַּת כֹּהֲנִים,

מַעֲשֵׂה דָּוִד וְאַמְנוֹן,

לֹא נִקְרָאִין וְלֹא מִתַּרְגְּמִין.

את הפינאלה אני לא מבינה בפשיטא

אֵין מַפְטִירִין בַּמֶּרְכָּבָה;

וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

אֵין מַפְטִירִין בְּ"הוֹדַע אֶת יְרוּשָׁלַיִם" (יחזקאל טז):

💙💚💛💜

לסיכום השערותיי: 

 נִקְרָא  בלבד אולי משום שברור הסיפור וברור האיסור. 

נִקְרָא וּמִתַּרְגֵּם ייתכן במקומות בהם יש מחלוקת

 והגבול בין מותר ואסור דק עולה הצורך בקריאה והדגשה באמצעות התרגום המהווה גם פרשנות. 

 

:

שבת שלום

 ותודה על עוד שיעור מענג בדרך המסע אל הלב 

לשונות של אש 

 

קשה...קשה ...

 

:"עשרה דברים קשים נבראו בעולם

הר קשה ברזל מחתכו 

ברזל קשה אור מפעפעו

 אור קשה מים מכבין אותו 

מים קשים עבים סובלים אותן 

עבים קשים רוח מפזרתן

 רוח קשה גוף סובלו".

 

 

מנת חלקי הונחה לפני כפיסת "המוציא"  של קידוש ליל שבת.

חתיכה בצועה, שש עשיריות, קצת יותר מחצי – רגע לפני סיום מרתון.

זיכרון תמונה (זוית הצילום מלמעלה למטה): 

משפחה על שלושת דורותיה יושבת לסעודה מסבים סביב שולחן קטן. בני המשפחה מושיטים ידיהם אל מגש עגול ובו מזונם: ידי קטנים, ידי הורים, ויד דקיקה וקמוטה שהרדיוס המחבר בין המעגל המשפחתי אל מרכז מגש הארוחה, קצר יותר אל מולה.

שיעור מידת החסד.

אאמינה 

קליק

"עשרה דברים קשים נבראו בעולם"

קיבלתי שש עשיריות של דברים קשים – האם אכן "מנת חסד" ? נחיה וננסה לפצח ואמן שגם נצליח.

כרגיל, הלימוד הוא על דרך הפשט, בלי מקורות, באנו להתענג רגע לפני כניסתה של שבת מלכיתא.  

אז נתחיל ...

 "הר קשה ברזל מחתכו"

הר קשה, כמה כבר קשה יכול להיות הר: סלעים ועפר, בא הבולדוזר וההר, עבר. והיה העקוב (לשון עקב, בליטה) למישור.  נראה קל , כנראה שזו הדרגה הנמוכה של הקושי.  

"ברזל קשה אור מפעפעו"

הופה ... "מפעפע" מילה נהדרת מזכירה נשכחות. מעבדה לכימיה, כמה אהבתי שיעורים אלו. המון צעצועים להשתעשע בהם. הפקתי גביש אספירין באמצעות פיעפוע. יש כלי מיוחד עשוי ככברה.

אז מהו פעפוע: חדירה של חומר אחד אל תוך חומר שני, עיתים מהווה  חיץ עביר בדרך אל ...

החיץ משמש: סנן, פילטר, ממברנה, סבכה.

השימוש שאותו אני מכירה מהמעבדה:

נכנס מצד אחד – עבר מבעד לחיץ – ויוצא מצידו השני, מזוכך יותר. 

כמו הרבה דברים מזככים בעולמנו: לימוד, יסורים, אהבה וכו' 

כלומר, הברזל הקשה שאך חצב בסלעי ההר הפך בעבור האור לרשת תחרה. 

ומהו אותו אור שיכול להפוך יריעת ברזל לתחרה? למשל קרן לייזר ממוקדת חזקה, למשל קרן אש ממבער של רתך. אור.

עלינו בעוד מדרגה. פנינו אל השלישית במעלה.

עד כאן משמעות המילה "קשה" נושאת משמעות של עזות, מיקוד קיצוני, קשיחות – פיזיות.

"אור קשה מים מכבין אותו"

 אבל האמנם "אור קשה" יזמן מים קשים ממנו? ממתי המים קשים ? אולי מפל צונח בכבדות "אבנים שחקו מיים"

אבל מילת המפתח כאן לדעתי היא "מכבין".

כלומר ההתגברות בדרך הדעיכה. כדי שיכבה אור עליו לדעוך. מים מכבים אש.

 ערפל, רסס של מים,  משבש, מטשטש, מרסן בוהק האור. אור עז מעומם באמצעות מיסוך, רסס חלקיקי. וילון. סבכה. 

 "ומנגד הערפל תלוי כהינומה" - לאה גולדברג / נפרדנו כך

השיר וביצועיו 

הארות מכבות:

[ אולי יש דוגמאות נוספות ל"דיכוי אור עז"  ...אנושיות יותר]  

[יש המדמים את האור למעין חומר חלקיקי בעל יכולת להניע ...אפקט פוטו אלקטרי]

בעל(ה) זבוב

"מים קשים עבים סובלים אותן"

קושי מקיש על קושי, קדימה ואחור. דווקא צורת הערפל של המים נישאת איתנו הלאה. ענן. עבים העבים נושאי המים.

"נשיאים ורוח וגשם אין"- העבים הסובלים ...סַבָּל

"סובלים" לשון, סַבָּלים Uאולי גם ממש סוֹבְלִים, מילים כרוכות. מעמיסים על גבם ויאללה לכו צאו לשוט בארץ ובשמיים...

פעם קראו לסבלי הנמל: "סווארים", רובם היו בני העיר סלוניקי, ענן היסטורי עצום סבל ומלא במים ועיר נמל, אם בישראל.

"עבים קשים רוח מפזרתן"

איזה רוח איזה רוח ... היא עושה לי מצב רוח שתיפח רוחו ... דווקא מאוהבי הרוח אנוכי.

אבל יש רוח שמתעוררת ממשק כנפי פרפר מעל טוקיו ועלולה לצמוח לטורנדו כועס מעל מפרץ מקסיקו. 

מדרגות הקושי הולכות  ומתנודדות ברוח , והקושי הופך להיות נזיל - - 

I feel the earth move under my feet

"רוח קשה גוף סובלו"  

.... כאן, אני !  

הפיזיות שלי זה תפקידה, לקרקע את הרוח כשכל כולה מתעופפת לה ומחפשת איזה טרמפ, עב קטנה, כמה טיפות של גשם, וחאלאס כבר עם כל הקושי הזה ... קצת רוך וקצת נעימות, להוריד קצת מינונים לרמת "מתון"ולו לזמן מה נעים וטוב. לנשום.

אבל...

 מי שטורח בערב שבת יאכל (חריימי) בשבת ?!

או כמו שאבי הטוב נהג לחזק כשהצלחתי וגם כשלא 

יגעת ומצאת - תאמיני 

you have a spiritual wings, wings of  knights eagles"

... Don't denie them, they would denie you, 

".......ask/rich for them,

ומה אומרים....   שנציץ קצת לארבעת הקשיים הבאים? (כאמור, יש עשרה.)

לא. אני לא. לא מתאים לי עכשיו באמצע הישורת להפוך לנציב מלח.

אעצור פה. תודה למי שקרא והגיע לכאן איתי.

:

שבת שלום, ותודה על עוד שיעור מהנה ומענג.

קאסדיל או קסטנייאס או קאסטאנה או מארון, ערמונים

 לחרוץ+לחלוט ולשלוק במים+ לקלות בלהט 

לשלוף בזהירות מתוך האש

 ו... לזלול

עוד

ועוד עוד :-) 

להיות יהלום

 

שתי פרקטיקות מלוות אותי בכל מסע שנקודת המוצא שלו בית:  האחת  מים והשנייה  אש. שני יסודות מעולם האלכימיה. 

מים, המוטחים על נתיב התנועה - אימי נהגה להמתיקם, שתנעם הדרך, דרך האהבה , אחרת מה הטעם?

אש, להצית כדי להתעורר אל אתגרי הדרך, התכלית, שתביא דרך אחת לכדי סיום ויפתח נתיב חדש ומעורר. 

שני אלו למדתי מאמי שדיברה אלי זאבית: עברית בלולה ערבית-יהודית מתובלת איטלקית פשיסטית, מבנגזי, לוב. 

.

קוסם התיך בעפר יסוד אל מישנהו, אש אל מים, והוגש לי  יהלֹם 

.

כמה מילים טובות על יהלומים:

* סמלו של שבט זבולון בחשן המשפט- נוסעי הים, ציידי השלל הימי, מפרנסי שבט יששכר לומדי התורה.

* מבנה החומר הוא רביעון- ארבעה אטומי פחם היוצרים את הצורה התלת מימדית החסכנית והיציבה בעולם.

* נעדר צבע אבל מנפץ אור שמש למניפת גווני קשת  הברית.

* החומר החזק, טיפה שקפאה וחושלה באש עולם תחתון, סגור ומסוגר. 

* אישון עין הירח של נא אמון, מרגלית מתבוננת לאינסוף, עולמות: עבר ועתיד, שמים וארץ. 

* יהלום ליהלום יכול הוא: סיסמת לוטשי היהלומים (כנראה).

מדרש י.ה.ל.ם 

י.  היא המסירות , כאם אל ילדה, כמורה אל תלמידו, כאומנת אל היונק פיקדון בידה.

ה. היא הענווה, בהיכנסך אל אוהלה של תורה כפוף ראשך בקידה והכרת תודה בפני השליח, מורה ה-דרך 

       [להיזהר שלא לקבל מכה מאבן הראשה במשקוף הכניסה ולא לשכוח לנשק למזוזה  ...] .

ל.  לבוש, בגד כפת, משמעת עצמית ו...אין הברכה שורה אלא על הסמוי מן העין, עינו של הורוס-רע, שלל חש בז. 

מ. מרגלית: אם התורה, מים-מים שאין להגות בדיבור תאווה,  מקור חיים: יובל על פלגי מים. צינור ברכה ושפע.

"וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם וגו'"

ה"חוט המשולש" של חיי: דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום, אהבת הבריות ואבי נוגנים על פלגי מים. 

יום של פעמיים "כי טוב" , א' כיס-לב (כסליו) -  ראש חודש הולדתי.

 ברוך הוא וברוך שמו,  מודה אני. 

*

זכוכית מדבר לוב

קליקלאק

,