‏הצגת רשומות עם תוויות סדק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות סדק. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 21 בינואר 2021

הנותן/ת והנוטל/ת והאש שבמרפסת (שעשועי פשיטא)


"כל בית צריך מרפסת" ?

איני יודעת מאיזו תרבות או שפה נלקח המאזן "בית צריך מרפסת" נטלתיו בשל ה- צריך 

מהו מקור נביעת ה- צריך בתוכי?

 האם מוצאו מעולם עליון של התודעה או שמא נבט בעולם תחתון של היצר? 

האם צריך מעיד על חוסר השואף/הנזקק להתמלאות כדי להיות שלם?

האם צריך נובע מתשוקת ה  possessed  הכפוי, הלכוד כאחוז דיבוק ...  

צריך כתשוקת הנקוב אל הסכור והתווך שביניהם?

האם  צריך הוא שאלה שממתינה ל... תשובתה? 

והרי לימדונו כי לשאלה יש ערך בפני עצמה @ 

התשובה אינה מחויבת להשיב לשאלה ! 

וכך גם הנצרך לצורכו, עם כל הכאב שבדבר. 

:

ומה עניין המרפסת?

בין מרפסת למרפס (פונטנלה)

 אצל יילודים ותינוקות קיימים מרווחים בין עצמות הגולגולת, סדקים,

המאפשרים לראש לעבור בתעלת הלידה ולמוח לגדול. חובת חיים.


 

 "הסדק" הוא ה "גאפ",  הכרח חיים: 

הסדק הוא הכאוס שבכלי השלם ("הקראק" של לאונרד כהן) ,
 הדיוניסי שבאפוליני (ניטשה) מקור נביעתו של הנשגב, 
המטאפורה בטקסט, מהתכת שני עולמות זרים לגשר מילולי .
       כך, מרפסת היא הפתח אל "החוץ" מתוך טריטוריית המרחב הסגור.

 מקום לנשום ...

*
אם כך: 

שאלה < = > מרפסת 

נתקדם צעד וחצי ואולי ניתן אולי לנסח זאת גם כמפגש כזה: 

*

כל נותן (בורר ומחושב) צריך נוטל (מבסוט ומופתע)

כי 

נתינה היא תורה

 ונטילה היא תורה 

וצריך ללמוד יחסי נתינה-נטילה וחסד צריך מידה של דין.

*


 הניגון שבמוסיקה, האם הניגון הוא סדק ב"בכלי" השלם? שמא הניגון הוא ה"כלי"?


💧👀💧

 השיעור הפעם הוא בעניין, נטילה: 

ברוכ/ים הבא/ים

נצא ונלמד.... ? פשיטא !
כרגיל לימוד על דרך הפשט ללא מקורות לשם "סדק" ושעשוע בלבד.

-
-

הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא, 
 אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו.
בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא, 


שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא,
 דלייא לחודיה.    


סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח, 
רמא קלא: נורא בי עמרם!
אתו רבנן, אמרו ליה: כסיפתינן!

*
*

ובתרגומו של ביאליק: 

פַּעַם אַחַת הֵבִיאוּ שְׁבוּיוֹת לִנְהַרְדְּעָא.
הֶעֱלוּ אוֹתָן לַעֲלִיָּתוֹ שֶׁל רַב עַמְרָם הֶחָסִיד וְסִלְּקוּ אֶת הַסֻּלָּם מִלִּפְנֵיהֶן.
עָבְרָה אַחַת מֵהֶן בָּעֲלִיָּה וְנָפַל אוֹר דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה
החלון.

נָטַל רַב עַמְרָם אֶת הַסֻּלָּם, שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים עֲשָׂרָה לְהַגְבִּיהוֹ,
וְהִגְבִּיהוֹ לְבַדּוֹ,

וְהָיָה הוֹלֵךְ וְעוֹלֶה בּוֹ.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַסֻּלָּם נִפְשַׁח
וְהִגְבִּיהַּ קוֹלוֹ: "אֵשׁ בְּבֵית עַמְרָם"!
בָּאוּ הַתַּלְמִידִים וְאָמְרוּ לוּ: בִּיַּשְׁתָּנוּ!

:



על מה מסופר?
 
"הביאו שבויות": מאיפה הובאו? מי הביא?  האם יש קשר ביניהן? יהודיות ? נכריות ? 

ומדוע הובאו אל "נהרדעא" ? 

"נהרדעא" מרכז רוחני יהודי גדול בבבל כוננו אותו הגולים לאחר גלות חורבן בית המקדש הראשון. 
גולים נוספים הגיעו גם לאחר חורבן בית שני. בבבל(עיראק) מרכזים נוספים  בפומבדיתא, סורא ועוד. 
במרכזים הללו פעלו ישיבות ואלו הוו מרכזי העולם הרוחני היהודי ויעידו על כך אינספור מדרשים
 וספרות וחילופי שו"ת מהגניזה הקהירית המזכירים שמותיהם. 

אז אותן שבויות הובאו אל המרכז היהודי הרוחני העצום הזה. 
למעשה גם לא משנה אם יהודיות או נכריות החשוב הוא שהן נמצאות בביתו של הרב. 
תחת חוקי היהדות.

 נמצאות בעליית ביתו של הרב עמרם. 

ומי הוא אותו "רב עמרם"? 
=> מעצם שמו היה כנראה עם-רם בניגוד ל"עם הארץ" הבור והגס והמסוכן, יש להניח ...

חשוב לשכן "שבויה" במקום שישמור על החוק הקשור בה, אין מדובר בתחום פרוץ
 [ע"ע "שבויה יפת תואר"- בהמשך]. 

בתרבויות אחרות לא היו שבויות...שטח שנכבש המנצחים לקחו, בזזו וזהו.

על פי החוק היהודי (לענ"ד) "שבויה" היא פיקדון,  וככזאת היא אסורה בנגיעה או ניצול.

ומסתבר שעניין זה מתקיים כהכללה גם בימינו בארץ ישראל. 
החריגות הן נדירות, ולראייה:  
 
(הקלק למחקר) 


אז רגע נשוב ונבהיר :

את השבויה יש להשיב אל עולמה כמו שהגיעה אלא אם היא בוחרת אחרת [סינדרום שטוקהולם?] 
נניח היא רוצה להשאר כבת חורין במרחב הפיזי של שביה שבינתיים השתנה ביחס אליה.  


Oleg Oprisco


חוק השבויה : דברים כ"א 10-14
"י כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.  יא וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה.  יב וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ.  יג וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה.  יד וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ. "

 אם כן מה קרה פה?
הרב עמרם פרק נשגבותו הרמה ברגע של אש וצל.
מה קרה לו שכך קרה ?

אחת השבויות זזה והניעה את האור בארובה... וניטשו צללי הסילואטה שלה
בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא
עָבְרָה אַחַת מֵהֶן בָּעֲלִיָּה וְנָפַל אוֹר דֶּרֶךְ הָאֲרֻבָּה


וביאליק מבאר כבעל ניסיון בבעירה בארובה ... או כמתבונן לרחוק

"מארצות החום אל חלוני"
"החלון"
איפה המילה המקבילה לכך במקור הארמי ?

הארובה היא החלון דרכו ניבט המה שהצית את ה"אֵשׁ בְּבֵית עַמְרָם" 


עציץ פרחים/ חיים נחמד ביאליק

מִן הַחַלּוֹן
פֶּרַח עָצִיץ
כָּל-הַיּוֹם
הַגַּנָּה יָצִיץ.

כָּל חֲבֵרָיו –
שָׁם בַּגָּן,
הוּא לְבַדּוֹ
עוֹמֵד כָּאן.


העציץ, הפרח והמציץ בחלון ...
בארובה מתחתיה בוערת אש יש תנועה כלפי מעלה. חום האש מטפס, זה חוק טבע.
גם כאן המבט של מי טיפס מעלה, חום של אש אחרת. אש ייצרו של הרב המשגיח ...

והאש הזאת כל כך חזקה ומאכלת עד שהיא יכולה לעורר נחשול גוף ופיזיות:
נָטַל רַב עַמְרָם אֶת הַסֻּלָּם, שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים עֲשָׂרָה לְהַגְבִּיהוֹ,

שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא,
דלייא לחודיה.
ומה קרה לו לרב ? נדלק!
כוחו של היצר. תשוקה. ה"תוהו ובוהו", דיוניסוס הפראי ניעור בו.
וְהִגְבִּיהוֹ לְבַדּוֹ,

החל לטפס אליהן, אל השבויות, צעד-צעד שלב-שלב במעלה הסולם התקדם אל השפל שלו, התהום.
הרב עמרם, שאחרי ככלות הכל הונח בכף ידו הפיקדון, האם נכשל?
קריסת המרפסת!?

הוא בדרך למעול בחוק שבו האמין עד לרגע נמהר זה.


ובמי האשם ?
האם בשבויה שהניעה את האור   
שמא האור
או הרץ לקראתו כדי להתמסר לתעתועיו ...



לפתע
נִפְשַׁח מה משמעותה של המילה הנ"ל? האם הלְחם של נפש+שח? שֹחה נפשו? השתוחחה? משהו קרה לרב בחצי הדרך במעלה הסולם, תשובה התקבלה? העוורון שלו נסדק, חדרה הבנה אל טירוף התאווה המתבהם בו לרגע לקה
והוא עלה מה"למטה שלו" אל ה"למעלה שלו" - מהיסוד אל אצילותו. הבין שסטה וזעק לעזרה ... הצילני נא! 

הִגְבִּיהַּ קוֹלוֹ: "אֵשׁ בְּבֵית עַמְרָם"! בָּאוּ הַתַּלְמִידִים וְאָמְרוּ לוּ: בִּיַּשְׁתָּנוּ! ( ובארמית: כסיפתינן!)
 
מודה ועוזב ירוחם.



       "לא על הבגד לבדו"
          מוזיאון "קו התפר"


















💛

תודה על עוד שיעור מרומם נפש ופוקח עיני לב. 
💚💜שבת שלום💚💜


יום שלישי, 27 באוקטובר 2020

"אין לך דבר יותר שלם מלב שבור ", הרבי מקוצק.

 מתוך: על שלשה דברים 

"לב שלם, שאין בו שום השתוקקות, נחשב לכלי שבור, שאי אפשר למזוג לתוכו מים, שהם בחינת שפע, היות שאין לו יכולת הכלה כלל. אין דבר יותר שלם מלב שבור, לב שהוא מלא חסרונות והשתוקקות, אז נמצא כי כלל החסרונות והשבירה שהוא חש, הם היוצרים מקום, בחינת חלל הפנוי מאהבה עצמית, בו יכול להתקשר הבורא עם הנברא" 

" היות שהבורא הוא השוכן, ומקום החלל הפנוי מאהבה עצמית, הוא המשכן, בו יכול להתגלות אור ה'. "


הנה, אני תולה את המלאך היפה פה, לזכור!

*

" את יודעת, ראיתי סרטון ביוטיוב שמלמד איך לתקן דברים שנשברו, זה אפילו יותר יפה שבור-מתוקן."

"באמת? איך יכול להיות שמשהו שבור יהיה יפה יותר?"

"אני אראה לך, יש לך אולי משהו שאפשר לשבור?"

"יש לי הרבה ... אבל מה את מעדיפה?

"משהו שלא יהיה מכוער,  קצת חדש ..."

"אה, נזכרתי, קניתי לך קישוט קטן והוא הגיע לכאן שבור"

"באמת? קנית לי קישוט שבור?"

"חשבתי שיגיע שלם ושתתלי אותו איפשהו, יקשט לך את החדר"


אני מראה לעי"ן את המלאך הקטן שקניתי לה, שבור לכל רוחבו. נראה שהיא מתרגשת. 

אנחנו מוציאות חומרי יצירה כדי לתקנו. דבק שמצמיד שני השברים זה אל זה. משחת זהב.


" הנה את רואה, זה לא כל כך יפה שרואים את הדבק ואת השבר שבולט"

"אז מה את מציעה ? אמרת שלמדת לעשות משהו שבור ליותר יפה"

"אני אגיד ואת תעשי, תקחי את הצבע זהב הזה ותמחקי אותו על הקו של השבור"


טובלת את הזרת בצבע ומבצעת כהצעתה ומחכה לתגובתה 

" מה את אומרת?" 

"רואה?!" היא אומרת.

"יש  לך אולי משהו טעים בארון?" 

"בטח" "אבל מה לעשות עם המלאך היפה הזה ...?" 

"תתלי אותו"

"את לא רוצה אותו?" 

"לא, יש לי הרבה דברים שבורים. יש לך אולי ביצת הפתעה של בנות?" 



 אין לך דבר יותר שלם מלב שבור "