בניגוד לדימוי שיצא לה , העלוקה היא מוצר, אפילו נדרש, והעסקים מסתבר לא רעים...
היא יכולה לשמש חית מחמד אקזוטית, מאוד אוהבת מים נקיים, צלולים ומתוקים, מיים חיים, העלוקה, גם יעילה, הטבע שלה הוא טיהור וניקוי ולכן גם רותמים אותה לניקוי פנימיותו של הגוף האנושי. ניקוי הדם.
איך עושים זאת, פשוט נותנים לה להתעלק... מניחים על צומת עורקים ראשי והיא כבר תזהה את הפעימה ותתחבר.למשל בצוואר, בשקע הרך ההוא שמתחת לתנוך האוזן זה מקום טוב, געש הדם שם רוחש וכותש.
בתמונה רוכל נכבד בשוק **** מנהל מקח וממכר עם קונה פוטנציאלי. המוכר יושב נינוח על כיסא "המזכירה" והוא יודע מה ערכה של סחורתו. שניהם מוקפדים בלבושם, עירוניים מן המעמד הבינוני.
ממול מדרגות המסגד המקומי, הדלת פתוחה, עוד מעט יקראו לתפילה, אנשים, רובם גברים ילכו ויתגודדו בכיכר, חלק ימהרו למקום רחצת כפות רגליהם, עדיין רוחצים.
הסוחרים ינהלו שיחות חרישיות, כאן אוהבים לדבר בשקט, יושבי הקפה הסמוך יתנערו ויגיעו גם הם, קונים ואנשים שמתגוררים בסביבה.
בדרך כלל צמוד למסגד מתקיים שוק , הגיוני. לב ליבו של האיזור הדתי והעני של העיר.
אני מצלמת ממקום נמוך ... כמעט שפוף, מעמידה פני מתבוננת במסך הטלפון.
לידי יושבת אישה שתוהה אם אני מקומית או זרה, היא רוצה לפתוח איתי בשיחה אבל אני מרגישה את מבטה הבוחן, מהסס, היא מטה את ראשה ומביטה בנעליי במבט צדדי. אני שומעת את קולה הפנימי...המממ אלו הם אינם נעליים של מישהי שיש בכוונתה להיכנס למסגד לתפילה הקרובה מאידך שאר ה"לוק" המממ ...דווקא נראית "חקאנייה, בינת בלאדנא" כלומר: שורשית, מבנות המקום... :-)
היא צודקת. שורשית זה נכון אבל לא בת המקום.
תמיד יהיה משהו שיסגיר זאת.
רגע לפני שהיא פותחת... העלוקה, אני קמה ועושה עצמי כאילו אני יודעת לאן אני הולכת. ממהרת להתחפף.
צילום לא טוב לעסקים והעונה היא סתיו והרבה אנשים מצוננים ומשתעלים, למרות התמימות והפשטות האויר כאן לא נקי.
מבחינת המזכרות להביא הביתה השוק הזה לא משהו יש לציין. הרבה חנויות תכשיטי זהב כבדים ועוד יותר חנויות של כיסויי ראש, אביזרים וקישוטים זולים לחינה ותיקים. קניתי חמש מטפחות בצבעים בעלי גוון נטמע מתוכן אחת "משעשעת" מזכרת בשביל אמא.
אין תגובות:
הערות חדשות אסורות.