(דור שני)
סרדין שמת בשיבה טובה - מאובן (צילום: נ.נ.ט)
עקרב, חיית יבשה עומד על גדת אפיק מים ורוצה לעבור לצד שני, מתחבט כיצד יעשה זאת וישרוד.
צפרדע, אמפיבית, תוהה מקצועית, מתבוננת במבט תם עגול על העולם .
היי, צפרדע, בואי רגע ...
הא, אני ?
כן מותק, צריך את עזרתך, אין עלייך בדילוגים במיים ובחרבה, תעשי טובה ותעבירי אותי מכאן לשם ...
אבל ... אבל ... אתה מסוכן! ככה אומרים כולם.
מי , אני? טוב נו, אולי קצת. אבל איך אחצה את הנהר אם אזיק לך ?! הגיון בייבי ...
וואלה? לא חשבתי על זה כך ... טוב נו תעלה
היא מטה לעברו שכם ומגלגלת עין אחת בהסכם "בייני וביינאק ורד באלאך, תיזהר ! "
מתחילים לשחות אט אט , שלא יפול הרוכב "קרוקדייל דנדי" מן הגב , רוטט לו הזנב ... הבחור נדלק...
למה עשית את זה?! עקצת אותי ועדיין לא הגענו ועכשיו מה?! שנינו נטבע!
לא יכולת להתאפק קצת יא מטומטם ...
אני באמת מתנצל, צפרדע טובת לב, זה לא אני , זה הטבע שלי המחורבן ...
בלופ!
בלופבלופ!!
לשם מה טרחנו ומה מוסר ההשכל:
אם (?) את/ה צפרדע הישמר/י מעקרבים ולא לשכוח, מה שבטוח, תמיד להיות חשדניים!
💚
בונבון אופטימי
אדם לאדם, אריה.
"שני חברים הלכו ביער, ולפתע ראו מרחוק אריה מתקרב, נראה רעב...
אחד מוריד את תרמילו חולץ את נעלי השטח ומחליפם בנעלי ספורט.
תמה חברו: "אתה באמת חושב שתרוץ מהר מאריה רעב?"
עונה החבר האחר: "לא, אבל מהר ממך, זה בטוח..."
😇
בת יונה, צל ובדל B&W ( צילום: נ.נ.ט)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
"חן המקום הוא על יושביו" ולכן ...תודה רבה על התגובה.